אני אוהבת פלאפל.
מאד.
כשהייתי קטנה הייתי מבקשת מבעלי הדוכנים לעשות לי פלאפל בלי פלאפל, או כמו שאבא שלי היה מסביר לבעל הדוכן המבולבל "פיתה עם סלטים..."
היום אני אוהבת פלאפל עם פלאפל ולימון כבוש, וסלטים...
אלוהים ככה נדמה לי, נמצא בכדורים הקטנים.
כחובבת פלאפל מושבעת אני נוהגת לפקוד מפעם לפעם את עופר פלאפל במודיעין.
בשביל להגיע אליו צריך לנסוע במיוחד, הוא נמצא במרכז פצפון במודיעין, בלב שכונה קטנה, מרכז מיושן. אין כמעט שום דבר במרכז שהוא נמצא בו שיכול להביא אותי לשם שלא לשמו, ועדיין, מתי שאני באה – הדוכן הומה.
בשנים האחרונות הוא הפך להיות חלק מתהליך הליווי העסקי שלי,
הוא לא יודע את זה (למען האמת הוא לא באמת מכיר אותי, רק אומר לי שלום כמו לכולם).
אבל אני מביאה אליו הרבה מאד עיניים סקרניות של יזמים שרוצים לפתוח עסק או כבר מצויים בו ואפילו לא פעם מביא איתי מנכ"ל רעב (הלוואי שיכולתי להגיד מנכ"ליות – עוד לא לקחתי איתי מנכ"לית...)
אני מביאה אותם איתי כי הפלאפל באמת מעולה. אבל בעיקר להמחיש מודל עסקי מעולה בדוכן שלדעתי לא עולה על 3 מ"ר.
הנה כמה מילים על המודל ועל המקום, שאם עוד לא הכרתם, שווה קפיצה.
עופר עצמו הוא בחור חביב ביותר, אבל הוא כמעט ולא נמצא מאחורי ערימות הפלאפל והצ'יפס המוקפדות. איפה הוא נמצא? הוא משקיף.
מי שכן עושה את העבודה הם תמיד נערים ונערות צעירים בחולצות ממותגות וחיוך רחב. ת מ י ד.
כבר שנים כאמור אני אוכלת שם, רבים מהנערים והנערות ששירתו אותי בעבר כבר בטח השתחררו מהצבא, אולי אפילו הקימו עסקים בעצמם, אבל איכשהו הם תמיד נראים אותו הדבר, חייכנים, מלאי תודעת שירות ואהבה לפחמימות מפוקפקות ולאנשים.
אצל עופר השיטה מאד ברורה
- אני נשאלת על עמדתי בעניין החומוס. מצהירה על שתיה ומקבלת מהבחורה המתוקה בקופה פיתה בשרנית. משם אני לבד.
הפלאפל והצ'יפס חופשי, גם הסלטים, הכל עומד למסדר ומתנקה אחת לכמה דקות, כמו גם השולחנות, הבקבוקים, הכל בסדר מופתי, בשקט מחוייך, באווירת הצבא היעיל ביותר בעולם.
אין אצל עופר שקשוקה, גם לא חביתת ירק, אין סלט שלא היה שם לפני חמש שנים, אין חידושים מרעננים, אין מבצעים, אולי אם אבוא על מדים, לא ניסיתי.
זאת לא פרסומת לעופר, כאמור אנחנו לא מכירים בכלל, אז למה בכל זאת אני עושה מזה עניין?
משהו במודל העסקי שלו עובד טוב יותר בניגוד לכל הסיכויים,
הרי אם נחשוב קר – על הנייר הוא מרוויח פחות (לא זול להחזיק צוות גדול כל כך, לא קל להעסיק בני נוער) המיקום שלו לא אטרקציה, אין גיוון.
בפועל, ההבדל בינו לבין עשרות דוכנים שפקדתי (רק אלוהים והמשקל יודעים כמה) הוא המיקום של עופר, כמי שמרשה לעצמו לקחת צעד אחורה ולהתבונן בעסק שלו, או במילים אחרות - לנהל.
היכולת שלו להיות יותר בניהול של העסק ופחות בתפעול שלו מאפשרים לו להנחיל את הערכים, שחשובים לו, לצוות שלו – הניקיון, ההקפדה, השירות. כל כך הרבה עצמאיים ועצמאיות עסוקים בשלב התפעול והשיווק ושמים כמעט לגמרי בצד את תפקיד המנכ"ל.
הוא לא צריך להוציא כסף על שיווק, הוא מכניס את השיווק לכל מנה.
הוא כנראה מנהיג טוב, כי יש לו קהל עובדים מאתגר במיוחד ושירותי באותה מידה.
יש לו מוצר טוב והוא שומר עליו בחרדת קודש.
יש עוד המון, אבל לכתוב פוסט ארוך כל כך על מנה פלאפל זה מוגזם.
עכשיו תורכם.
לכו ללמוד, שבו עם פיתה ביד ועיניים סקרניות וקחו משהו קטן על מנהיגות ופלאפל.
אה, ושימו לימון כבוש, זה שדרוג רציני – באחריות.
קרדיט לתמונה: אתר איזי - Easy.com