תוצאות החיפוש

היא הגיעה אלי בעיצומה של תקופה "קשה במיוחד" כהגדרתה. זה לא רק הכסף שלא ממש נכנס, והקו הקטן בעובר ושב שמעיד על יותר פחות מיותר. זו בעיקר העובדה שהיא מרגישה שהיא עושה ועושה וכלום לא קורה. מה את עושה? שאלתי, ספרי לי קצת על סדר היום שלך.. אני מאד חזקה בפייסבוק, היא אמרה. הייתי לפני שנה בערך בקורס פייסבוק לעצמאיים, הסבירו שם בדיוק איך לנהל דף עסקי, ושפייסבוק זו קהילה שצריך להיות מעורבים בה, לא רק לפרסם, אז זה מה שאני עושה, אני קמה בבוקר ופותחת את הפייסבוק שואלת, עונה, מייצרת המון תוכן, יש לי מעל ל-1,000 חברים, ימים שלמים אני שם.. משתפת בהמון קבוצות, אבל זה לא זה, זה לא מביא לי עבודה.. מה כן מביא לך עבודה? שאלתי. את המעט שיש, מאיפה את מביאה? היא חשבה רגע, וחשבה, ואז קרה לה מה שקורה לרבים ורבות אחרים. היא הבינה שהיא התרגלה לחשוב "כמו כולם" ולעשות את מה ש"כולם עושים". את מה שנכון, לא את מה שנכון לה. זה היה תהליך ארוך ומורכב במיוחד, לשתינו, היו בו עליות ומורדות, ורגעים שהיא כמעט ויתרה, היה יותר מרגע אחד שבו היא חשבה שאולי מוטב לה לחזור להיות שכירה, איפשרתי לה את כל המקומות האלה גם יחד, כי אין אף פעם נכון או לא נכון. לקח לנו זמן לדייק אותה ואת התהליך שהכי נכון לה. לקח לנו זמן למצוא מה האסטרטגיה שהיא שוחה בה ומה היא צריכה ללמוד ואיפה, ולא מה מלמדים בכל בית ספר שנכון. לקח לי זמן לשכנע שיש חיים גם מחוץ לפייסבוק ושפייסבוק הוא אחלה כלי, אבל ממש לא היחיד. סיימנו היום תהליך ארוך, ואני גאה בה. היא יוצאת לעולם אישה חזקה, עצמאית במלוא מובן המילה, ועם תוכנית עבודה מעשית ומפורטת ברמה יומית עד לדצמבר שנה הבאה (!) כן, ברמה יומית ועם כל הכלים הדרושים להיות גמישה לשינויים. תוכנית עבודה אישית בסוף התהליך חשבנו יחד שאולי נכון יהיה לאפשר לכל מי שרוצה את השלד של תוכנית העבודה שעליה עבדנו, כי אולי יהיו כאן כאלה שירצו לעשות אותו לבד, אז אני משתפת בשמחה. אם יש לך צורך בכלי שיעשה לכם טיפה סדר באיך לתכנן אסטרטגית את השנה הקרובה (שנה וקצת למעשה), כל מה שצריך זה רקע ממש בסיסי באופיס, מזינה אותך לשלוח לי כתובת מייל ואשלח אלייך במייל חוזר את הקובץ.

״אני יודעת שצריך להכין תוכנית עבודה, רק שעוד לא ממש מצאתי זמן להכין אותה״.., זה המקרה הטוב, במקרה הפחות טוב הוא אומר, ״אני לא מאמין גדול בתוכניות עבודה, אני פשוט עושה״... מצאתי את עצמי נעזרת הרבה מאד השבוע במשל ה-WAZE עם המתאמנים שלי, והחלטתי לשתף אותו כאן במקום לשחוק אותו עד דק בין ארבעה הקירות (החדשים! ) שלי (בואו לבקר, הקפה עליי). מהו משל הוויז, ובכן.. דמיינו לרגע שאני לוקחת מכם את הטלפון הנייד, המחשב, והאטלס. אין לכם מפה וגם לא חבר טלפוני... (זה זמני, כבר מחזירה) ואז אני מבקשת מכם להגיע לפגישה מאד חשובה, גורלית, הפגישה שתקבע את רמת החיים שלכם בשנים הקרובות, את עתידכם, הפגישה עתידה להתקיים מחר בבוקר בשקר כלשהו שמעולם לא הייתם בו. רובנו הגדול נעביר את הלילה במחשבות, בחישובים מתי צריך לצאת, בסוף נצא הרבה יותר מוקדם, נתברבר, נהיה בכיוון בגדול ואז נתרחק, נשאל אנשים, נקבל עצות טובות יותר וטובות פחות, נקשיב להם, נקשיב לעצמנו, נסע במעגלים, נכנס לאין כניסה, נסתובב, ונגיע לפגישה הגורלית אם בכלל נגיע, מותשים. הרוב הגדול אגב, ביחס של בערך 4:5 יתייאשו בדרך ויחזרו הביתה, חלקם יחזרו שניה לפני שיגיעו. אבל אנחנו כבר התרגלנו לעבוד עם וויז, והוא ברוב חוכמתו מחלק לנו את הדרך לתוכנית עבודה מאד ברורה, הוא יודע כמה קשה לנו להכיל את ההסבר כולו, אז הוא מחלק לנו אותו, מוסיף לנו סאונד וציור, שיהיה לנו מאד ברור, הוא מספר לנו כמה זמן ייקח לנו כל דבר, כדי שנתאזר בסבלנות, וממשיך במקביל תמיד לחפש אפשרויות זריזות יותר, ואם התבלבלנו? הוויז לא מתרגש הוא לוקח שניה, נושם עמוק וממקד אותנו חזרה ליעד. יצאתם לעצמאות? מזל טוב! אל תוותרו על תוכנית עבודה. היא הוויז שלכם. היא מחלקת את היעד הסופי למנות קטנות. הצלחות קטנות. פקקים קטנים. קיצורי דרך אפשריים ושעת הגעה משוערת. והיא מאפשרת לכם לפעול כמעט על אוטומט בשוטף כדי להגיע ליעד בלי להתברבר יותר מידי... איך עושים את זה? מתחילים מהגדרה של חזון - מה היעד הסופי? לאן אתם רוצים להגיע? איך ייראו החיים שלכם בעוד שנה, שלוש, וחמש שנים? מה יקרה שם? שימו לזה סאונד ותמונות, דמיינו רגע את היעד הזה. מפה, מתחילים לקבוע מטרות ומשימות אופרטיביות. אין שום בעיה לעשות את זה לבד, וזה עובד אגב, בכל פרמטר בחיים שלנו ולא רק לבעלי עסקים או ארגונים. ליווי של איש מקצוע, יכול בהחלט לקצר עבורכם פקקים ולתת לכם את המסלול הקל והנעים יותר. אבל אם בכל זאת תרצו לעשות את זה לבד - שלחו לי מייל ואעביר לכם שלד של תוכנית עבודה בשמחה שתוכלו למלא בעצמכם ולהתחיל לעבוד...

באחד המפגשים האחרונים שלי סיפרתי שאני עומדת לעבור למשרדים חדשים, שאין אצלי יותר מקום במשרד הקטן שלי, סיפרתי גם על פרוייקט "ערכה אדומה אחת", שהגיע מ-170 ₪ ל1,400 ₪ של תרומה בחודש הנוכחי, ואמרתי שאני מתרגשת נורא מכל מה שקורה סביבי... ואז אחת המשתתפות (נקרא לה ג' האהובה) אמרה לי: את ממש סופרוומן, את עושה מיליון דברים ומצליחה בהכל, הכל פשוט הולך לך, זה נשמע נורא כיף... ג' התכוונה להחמיא לי, אין לי ספק, ולשנייה זה באמת מאד החמיא, אבל אז חשבתי לעצמי שזה לא ממש טוב, לא, אני לא פוחדת מעין הרע, אבל אני כן פוחדת שזה באמת הרושם שאני מייצרת. אז החלטתי לשתף בכישלון מלמד גדול שלי ואני משתפת אותו משום שהוא גם אחד האירועים הכי מלמדים שהיו לי במישור העסקי, ואני עד היום מדברת עליו עם לא מעט מתאמנים שלי שרוצים לגדול בדקה. שנה אחרי שהקמנו יחד את אנחנו סדנאות כשותפות, שתי החברות היקרות שלי ואני, החלטנו להיפרד, בשבילי הפרידה הזאת הייתה אות הפתיחה למירוץ "אני אוכיח לכם", ובאמת קפצתי על כל הזדמנות, הפכתי כל אבן וחפרתי כל יסוד, בדרך להפוך לאימפריית סדנאות או משהו כזה... או אז קיבלתי מחבר הזדמנות של פעם בחיים: אירוע גיבוש של החברה שלו, הוא נתן לי יד חופשית וגם תקציב נכבד, ורק ביקש, שיהיה אירוע טוב ומכובד. הייתי בלחץ מטורף בימים שקדמו לאירוע, רציתי מצד אחד שהכל יהיה מושלם, ומצד שני הייתי די לבד, הבנק לחץ מצד אחד והמירוץ מהצד השני, ובין שניהם עמדתי אני וניסיתי בכל כוחי לזרז תהליכי גדילה. את הסוף לא קשה לנחש, פספסתי :-/ האוכל היה בינוני ומטה ובעיקר לא מספיק, התמחור היה גרוע, הפעילות הייתה סבירה, התזמון של השעות היה נוראי והציוד היה חובבני... בזמן האירוע עצמו כיביתי כל כך הרבה שריפות, ולא הצלחתי להחזיק את הראש מעל המים, לא כל שכן להיות נחמדה או עניינית או לשים לב ממש להתנהלות. כשהגיע הזמן לבקש כסף עשיתי הנחה מינימלית מאד כפיצוי על האוכל ושלחתי את דרישת התשלום, כן, לא הייתי שלמה עם הפיצוי, אבל הייתי אז בלחץ על כל שקל וזאת הייתה ההחלטה שקיבלתי. עברו מאז לא מעט שנים, אבל בעיקר הרבה מאד חשבון נפש, את מה שלימד אותי הכשלון הזה, לא ילמדו אותי עשר הצלחות אחרות, כשלון או אי הצלחה הם שיעור לחיים אם בוחרים להתייחס אליהם ככה. עשיתי מאז עוד הרבה מאד ימי גיבוש, כן, פחדתי פחד מוות בפעמים הראשונות, הכנסתי את הרגל בזהירות, בחרתי ספקים בפינצטה, קניתי ציוד מתקדם ולמדתי לתזמן ולתמחר, זה לקח לי זמן, זה הכריח אותי ללמוד, להתנהל אחרת, לבחור את הבחירות הנכונות, אבל למדתי, אני עדיין לומדת, "אנחנו" עדיין לומדים, מתחקרים אחרי כל פעם וחושבים מה לעשות אחרת לפעם הבאה. אבל בעיקר אני לומדת לקחת את הזמן, לגדול, אבל לא מהר מידי. הרבה פעמים אני יושבת בתהליכי הליווי עם עצמאיים שאומרים לי – הלוואי והייתי מקבל את הפרויקט הזה, או סוגר את העסקה הזאת, ואז אני מבקשת ממנה/ו לדמיין שהנה, מחר הוא מקבל הזדמנות חד פעמית ויוצא לביצוע עם עסקת חלומותיו – האם הוא מוכן לה? התשובה המפתיעה כמעט תמיד היא "לא, עדיין לא". כן, אני בעד לחלום ובגדול, כן אני מאמינה שחלומות נועדו להתגשם, גם אם הם נשמעים מופרכים והזויים, אבל באותה מידה אני חושבת שלפעמים צריך לקחת אויר ולגדול ביחד עם העסק שלנו, לתת לו, כמו לילד, את המרחב הבטוח לטעות, לקבל אופי וצורה, לצבור ניסיון ולגדול, ובעיקר להכין תוכנית מסודרת שתאפשר את המרחב הזה ותביא אותנו לגדול באמת ולא לשרוף את השם והמוניטין הטוב שלנו. ואם כבר נעשות טעויות, ללמוד מהן, לא לתת להן להקפיא אותנו. אשמח לשמוע מה אתם חושבים. [אפשר גם בעילום שם]

הרבה מאד עצמאיים מגיעים אליי כשהם כבר בתחושה של ייאוש/ה. הם לקחו עוד ועוד הלוואה, ניסו כל מיני דברים, ישבו עם יועץ שיווק, ועם אלוף העולם בפרסום ממומן, והם כבר מתחילים לחפש עבודה. ברוב המקרים, אחרי היכרות קצרה ואבחון, אני שואלת אותם "כמה העסק מרוויח". רובם הגדול פשוט לא יודע להגיד, או יודע בערך, או מבקש ממני יום יומיים כדי לשאול את רואה החשבון שלו. ואז ... כשנכנסים למספרים, מגלים שמה שחושבים ומה שבאמת זה ממש לא אותו הדבר... זה אולי נשמע מצחיק, אבל גם השכירים למשל לא תמיד יודעים כמה הבית "מרוויח" וכמה באמת "משקיעים" (אבל זה כבר להזדמנות אחרת), בכל עסק, קטן כגדול חשוב להבין את המגמות, ולכן יש 3 קבצים פשוטים יחסית שכל עסק צריך שיהיה לו: הפעם אתייחס לכלי הראשון והוא למעשה הבסיס לשאר: תזרים. התזרים הוא קובץ דינמי שמשקף את מצב החשבון כמות שהוא, כולל הכנסות עתידיות בטוחות. כלומר כל מה שכבר בוצע וצריך להכנס מתישהו יופיע בתאריך שבו הוא אמור להכנס (שוטף +30, 45 וכו') – זה גם עושה סדר בהכנסות עתידיות, עוזר להבין את תמונת המצב ולהתכונן מראש לתקופות "יבשות" יותר בעסק וגם מאפשר לכם מעקב מול הלקוח לגבייה. קל יותר לנהל תזרים כשלעסק חשבון בנק משלו (זה גם הרבה יותר נכון, אבל גם זה כאמור, להזדמנות אחרת), אם אין לנו הפרדה בין חשבון הבנק לחשבון הפרטי – כדאי להיעזר באיש מקצוע על מנת להפריד באופן ברור יותר את שני התחומים, ולבנות תזרים שיקוף מדויק יותר שיהווה עבורכם כלי לניהול בהמשך. הכי קל להכין את הקובץ באקסל. הרעיון הוא לייצר קובץ, שלא צריך להיות רואה חשבון מדופלם בשביל להבין אותו, (טבלה פשוטה, ולא מסובכת, נוסחאות בסיסיות), ואם אתם לא יודעים להכין, יותר משווה להתייעץ עם הילדים / בני הנוער בבית. בטבלה צריך להיות מצב החשבון, עמודה של הוצאות, עמודה של הכנסות, עמודה של סוג ההכנסה / הוצאה ותאריך. כמו שכבר אמרתי, מדובר בקובץ דינמי, ולכן צריך לעדכן אותו בהתאם לסוג העסק, תדירות ההכנסות והוצאות וכו', אבל חשוב לעדכן ולהשוות אותו כל הזמן למצב הנוכחי בבנק (אם הוא לא חופף, סימן שטעיתם בדרך, חזרו לאחור ותקנו). ואם העסק שלי קיים כבר שנתיים ועדיין לא עשיתי? שאלה טובה. אפשר להתחיל היום, ואפשר (ואפילו כדאי) לפתוח את תדפיסי הבנק, וכרטיסי האשראי ולפענח אחורה, למה? גם בגלל שזה הבסיס לכלים אחרים שיהיו יעילים יותר ככל שננתח תקופות ארוכות יותר, וגם כי נוכל לגלות דברים שכבר שכחנו וזה כשלעצמו, תחילתו של סדר. ואם יש לי כלי אחר (לא אקסל) שבאמצעותו אני עושה פעולה דומה? שאלה מצויינת. מוזמנים לשתף אותנו, אין לי ספק שכולנו נרוויח מהשיתוף. ואם אני לא עצמאי? שאלה מעולה. הכלי הזה עובד נהדר לכל אחד, לי למשל יש תזרים לבית ותזרים לעסק. אלה שני קבצים נפרדים ואת שניהם אני מנהלת כבר שלוש שנים באדיקות, ובאמצעותם אני בונה תקציב שמאפשר לי להתמודד עם הפתעות, בלת"מים ותקופות קצת יותר "יבשות".

אומרים שהיה כאן שמח לפני שנולדתי... וגם אומרים ששנות פעילותו של בן גוריון היו השנים התוססות והגורליות ביותר ככל הנראה למדינת ישראל, ובכל זאת, הוא נהג על פי שלל המקורות להקדיש גם זמן רב לפעילות גופנית - לערוך הליכות, להתעמל, לעמוד על הראש ואפילו לעשות יוגה. ובעיקר הקפיד שלא להחמיץ את שתי ההליכות היומיות שהקציב לעצמו, בכל מקום ובכל מזג אוויר. ותיקי שדה-בוקר מספרים כי נהג לצאת מתחומי המשק ולצעוד בצידי הכביש, כדי לשוחח, תוך כדי הליכה, עם נוסעי המכוניות המעטות שחלפו על פניו, והאטו את נסיעתן, כדי לשוחח עמו. בן גוריון, כמי שהאמין וטבע את האמירה: "מנהיג אמיתי רואה דברים מזוית אחרת", נהג גם לערוך ישיבת עבודה עם עמיתיו, בעת שהיה עורך הליכות, ודרש מהם להדביק את הקצב. והסיפור על עמידת הראש? בכל בוקר נהג בן גוריון לעשות התעמלות בוקר, שנמשכה כמה דקות, ובסיומה היה עומד על ראשו. הוא טען שזאת בדיוק הדרך להגביר את זרימת החמצן לגוף ובעיקר למוח. אני אמנם לא בן גוריון, ולא מתיימרת להבין דבר או חצי דבר בחמצן או במוח, אבל אני בהחלט מאמינה שליציאה מהשגרה יש ערך מוסף גבוה. ניהול שיחות עבודה תוך כדי פעילות, מאפשרות למנהלים (וגם לעובדים) להעצים, לרענן ולשבח את היצירתיות המחשבתית והמעשית בעבודתם, ולטפח את ההכרות האישית והבלתי אמצעית בין מנהלים לעובדים. ההקפדה על פעילות גופנית יומיומית מחזקת את המשמעת העצמית, וזה עוד לפני שהזכרנו את התרומה העצומה לבריאות, למראה, לביטחון העצמי וכו'... אבל לא פחות חשוב מזה, היא מאפשרת לנו לראות דברים בזוית אחרת ממה שהתרגלנו, לייצר דפוסי עבודה וחשיבה שונים מהרגיל, ולהכניס לארגון שלנו יצירתיות בדלת האחורית. בסדר, לא חייבים ממש "לעמוד על הראש" אבל בהחלט אפשר להכניס ספורט למשרד, בדרך מסודרת של שיעור יומי / שבועי / חודשי או בעידוד העובדים להשתמש במדרגות או סתם להציב מתקני כושר ומשחקים. חברות הסטראטפ הטובות בישראל כבר הבינו, שעובדים שמשחקים יחד הם יצירתיים יותר ומשתפים פעולה יותר, גם בסדנאות וימי גיבוש מתוכננים וגם בצורה אקראית במשרד.. אז גם אם שכחנו איך עומדים על הראש... אף פעם לא מאוחר להיזכר. בתמונה: ראש הממשלה דוד בן גוריון עומד על הראש בחוף הים - התמונה נלקחה מאתר של ד"ר דווייט לונגנקר -  DWIGHT LONGENECKER

אתה יודע בוודאות שהתפקיד תפור עליך!! אתה התכוננת כל חייך לתפקיד הזה, קנית את הבגדים הנכונים, אמרת את כל המילים הנכונות, אתה יודע את החומר, אתה מנוסה. פתאום ... באגף ממול קופץ לו אחד העובדים, ומבקש להכריז בקול רם שהוא, הוא עצמו מתכוון במלוא הרצינות להגיש את מועמדותו לתפקיד. אתה מגחך. כולם יודעים שזאת בדיחה. הוא לא האדם הנכון. הבוס לא סובל אותו. הוא איש גס רוח. מנבל את הפה, רודף שמלות. לא אחת העיר הערות שאופיין מיני כלפי יתר העובדות.  הוא לא האיש הנכון לתפקיד וסיכוייו קלושים. יום רודף יום. אתם שניכם עושים מאמצים גדולים, התפקיד הזה חשוב לכם. בזוית העין אתה קולט שלא פעם, בפינת הקפה, הוא מצליח לתפוס שיחה עם האנשים החשובים באמת, אבל אתה לא פראייר, התכוננת כל חייך לתפקיד הזה, יש לך אסטרטגיה ברורה. ו ... בכלל - הוא בדיחה. אין לו סיכוי מולך, או שכן. מידי פעם אתה מבין שהבוס זורק לו קריצה. כשתפסו אותך שולח מיילים פרטיים על חשבון העבודה, וקראו אותך לבירור אצל הבוס, קיבלת נזיפה. מתסכל. אמרת לאישה שזה הופך את הכל לבעייתי, ועדיין - זה שלך, אתה יודע את זה, כבר קנית חליפה. מגיע היום הגדול שלך, אנשים במסדרון עוברים לידך וטופחים על השכם ולוחצים לך את היד. הרוב הגדול קורץ לך. ליאורה הציעה להכין לך משהו לשתות. ואתה מרגיש את זה. יש לך כבר רשימה בראש של כל האנשים שתמכו בך, אתה יודע שתחזיר להם, חוץ מלשרית, כי היא דו פרצופית ואומרת לכל אחד מכם בדיוק את מה שהוא רוצה לשמוע, אבל אתה מבטיח לעצמך שלא תתנכל לה, רק לא תשדרג את מעמדה כמו שהיית יכול. לא חשוב. עוד דקה נכנסים לשיחה אצל הבוס, אתה תכף שם. מקבל את תפקיד חשוב אתם יושבים יחד. אתה, הבדיחה וחברי ההנהלה. -"משהו לשתות?" שואלת ליאורה וממקדת בך את מבטיה. מים, אתה מבקש, מתאמן על הקול הסמכותי, שבוודאי תזדקק לו. החלטנו ברוב קולות, שבא לנו שינוי, זאת אומרת, אתה חייב להבין, אתה עובד טוב, אחד הטובים שהיו לנו, אתה מנוסה, רהוט ומתלבש ממש טוב, אתה האיש המתאים לתפקיד, אבל העולם השתנה, היום העובדים זקוקים ליכולות אחרות, ואתה.. אתה של פעם. ליאורה חוזרת עם המים שלך, אתה זקוק להם יותר מאי פעם. אתה מתחרט שסמכת על היכולות שלך בלבד, על הפוליטיקה הפנימית, שכששאלו אותך - לא התעקשת להביא חברת ייעוץ חיצונית, מומחית בניהול משאבי אנוש וגיוס עובדים בהתאמה אישית. אבל היי, היה מעניין. לפעמים כל מה שצריך, כדי שנגיע לאן שאנחנו רוצים, נמצא במרחק שיחת טלפון קצרה.

ב23.12.37 – היום לפני 78 השנה יצא לאקרנים סרט האנימציה הראשון באורך מלא שלגיה ושבעת הגמדים מבית וולט דיסני. שבעת הגמדים - דוק, רטנוני, עליזי, ישנוני, ביישני, אפצ'י, וטיפשוני (שיש המכנים אותו גם זללני), בסיפור ובסרט עובדים במכרה, ומתגוררים יחדיו בבקתה. לכבוד יום ההולדת של הגמדים חשבתי שאפשר יהיה ללמוד מהם דבר או שניים על שותפות ועל הרכב צוותים בעבודה: דוק – הדוקטור, אחראי על תכנון סביבת עבודה יעילה, בירוקרטור אמיתי - למידה מתמשכת מתהליכים שיפור והתייעלות, ובעיקר – סוף מעשה במחשבה תחילה. הוא ידע להגיד במדויק מה מצבו של התזרים, התקציב ואיפה אנחנו עומדים מבחינת היעדים בתוכנית העבודה. כל ארגון צריך אחד כזה - מישהו שיודע להסביר את הרשימות והנתונים, מישהו שלא מתפתה לדבר ברגשות אלא בעובדות. עליזי אחראי ליצירת סביבת עבודה משעשעת, מקום ש"כיף" לעבוד בו, שיגרום לכולם לחייך, שיגרום לכולנו לרצות לבוא לעבוד "עם שיר בלב" בכל יום מחדש, חברותי, עוזר ומסייע לכולם, הוא שחקן הנשמה של הארגון, בהרבה מקרים הוא בכלל לא העובד הטוב ביותר, גם לא המסור ביותר, אבל הוא הלב הפועם שמאפשר לכל השאר - לעשות את העבודה, וכן, הוא אחראי על הכיבוד. רטנוני אחראי על ההתמקדות, מוודא כל הזמן שהאחרים לא סוטים מהמטרה המרכזית, שה"כיף" לא משתלט על מקום העבודה – ושכולם מאופסים, הרבה פעמים מתבלבלים בינו לבין הדוקטור, ובהרבה מקרים הם גם יהיו חברים, ישבו יחד ויקטרו בימי הכיף והגיבוש, הם שניהם נחוצים כדי לאזן ולתזכר שבסוף גם התוצאות חשובות לא פחות מהדרך, איך מגייסים ורותמים אותם לקחת חלק? מאפשרים להם להישמע, ובעיקר מפסיקים לפחד מהם ומכירים בחשיבות הקול הייחודי שלהם. ישנוני איש החזון והחלומות הגדולים, מביא לצוות שיטת עבודה אחרת (מהסוג שמביאים איתם גדולי המוחות בהיי טק), מהווה תזכורת לתובעניות המשימה ומאלץ אותנו להתאוורר מהדפוסים המוכרים ול.. חלום. הוא לא איש ביצוע, הוא איש של הגשמה עצמית וארגונית, הוא תמיד בצעד הבא וזה המקום הכי מדויק לו - כדאי לתת לו לחדש, לפתח, ליצור, לעשות את זה בדרך הייחודית שלו. ביישני איש עשייה, עסוק בעבודה ולא בדיבורים עליה, זורם עם שינויים, סתגלן, מלמד שיעור חשוב בצניעות, מסייע ביציבות ובשיקול הדעת, הוא לא ייקח קרדיט על הדברים שעשה, וחשוב לזכור כן לתת לו את מה שמגיע לו. אנשים כמו ביישני הם העובדים הכי מסורים ונאמנים לארגון, הם ה"דינואזורים" של הארגון, באים לעבודה בבוקר במשך שנים על שנים, אם לא תיזמו שיחת העלאה הם יתייבשו לבקש, כדאי שנכיר בערך שלהם ונבליט אותם, אחרת, יום אחד הם פשוט לא יהיו שם יותר, ולא נאמין בכלל כמה דברים הם עשו שאפילו לא ידענו ... אפצ'י טבעי, אמיתי וכנה, הכל אצלו - בפנים. מלמד אותנו לדבוק תמיד באמת גם כשהיא לא נעימה במיוחד, חסר בושה, הוא מכיר בערך של עצמו, דעתן וברוב המקרים יהיה בטוח שכולם טועים, כשהוא מרגיש בנוח ורואה בצוות משפחה ובארגון בית הוא ינצל כל הזדמנות להגיד את הדברים. עשוי להיות איש שיווק מעולה אם יש לו הכלים הנכונים להתמודד עם התנגדויות מאחר ויכול להביא את האחרים להרגשה של אי נוחות וצריך לדעת לנהל אותו בחוכמה וברגישות, מנהל טוב ידע לרתום ולגייס אותו לתרום יותר אבל לאפשר גם לאחרים מרחב בטוח להשמיע דעות על ידו. טיפשוני אמין ותמים להחריד, בעל מחשבה יצירתית, שעשויה להראות לפעמים אפילו טיפשית במיוחד. לא חושש להביע דעות משונות, כי הוא לא פוחד מתגובות שליליות. יכול להוביל לשינוי כיוון משמעותי ומקדם אפילו מבלי שהתכוון לכך, יוצר גירויים מחשבתיים, עוזר ומסייע בטוב לבו, באותה המידה הוא גם יכול לגרום לנזקים גדולים (כי התכוון לפתור בעיות בדרך שלו, כי עשה דברים בצורה אחרת ממה שמקובל). ניהול צמוד שלו לצד העצמה במקומות הנכונים יכול להפוך אותו לעובד בעל תרומה משמעותית לארגון. איזה סוג של גמד אתם? איזה סוג של גמד הייתם רוצים להיות? *התמונה נילקחה מאתר אולפני וולט דיסני - כל הזכויות שמורות לאולפני וולט דיסני