עושים עסק מ-א' - ת' - האות ט'


טרולים


לכולנו יש טרולים. הם גרים לנו בראש ואוכלים מחשבות

תגידי מותק.

יש לך במקרה בובה של טרול?


לא. היא היא נפנפה אותי באלגנטיות תוך כדי שבדיוק חטפו או החזירו או משהו בקונספט דומה את נועה קירל באיזו תוכנית, שבה נועה קירל מגלמת את עצמה ועוד מישהי שדומה לה אבל היא לא היא, היא כאילו מכוערת ושרה יפה ואז לפעמים אנשים מתבלבלים ביניהן או משהו כזה, אבל שוב, יכול להיות שלא הבנתי את הקונספט עד הסוף.

מפה לשם – אין לה בובה של טרול.

רגע. היא צעקה לי בעודי נעלמת לתוך המטבח, למה את צריכה בכלל בובה של טרול?!?


אני כותבת פוסט, אז רציתי לעשות תמונה משעשעת שלי מחזיקה כזה טרול...


אההה היא אמרה, עוקבת במתח אחרי אחת הדמויות, שנראית בעצמה קצת טרולית כזאת, תוך כדי סריגה באצבעות של משהו שאמור בסוף להיות צעיף, או שטיח, או גם וגם.


למה את כותבת על טרולים?? היא המהמה מתחת לשפם שאין לה בלי להזיז אליי אפילו חצי מבט.


אפשר להגיד מיליון דברים על הטרולית שלי, אבל דבר אחד שאותו רבים נוטים לפספס בעניין ה#קשבוריכוזויסותחושי שלה ושל טרוליות תוססות שכמותה, הוא היכולת הפנומנלית לעשות מיליון ושש דברים במקביל. בקצב שמסחרר אפילו ספינר ממוצע. עד כדי כך הוא מסחרר שלא פעם אני לא עונה לשאלות שהיא שואלת, רק בגלל שאני משוכנעת שהיא סתם שואלת, ולא בשביל לקבל תשובה.

אבל אז, בדיוק כמו הפעם, עוברות כמה דקות והיא אומרת – אמא? ואני מרימה אליה פרצוף מופתע ואז היא מחדדת, למה את כותבת על טרולים??

סתם, אני אומרת לה בחצי ספק שהיא באמת איתי.

אני פשוט כותבת מאמרים מא- ת לא.נשים שיש להם עסק והגעתי לט'. ואני מדברת הרבה על טרולים, בכלל, לא רק במה שקשור לעסק, אז זאת הזדמנות קצת להרחיב.


טובבבב היא אומרת, ומושכת את הב' במקביל לכתפיים במין חוסר חשק שחותם את השיחה שלנו ומחזיר את המיקוד לנועה (מצאו אותה בינתיים! יש!)


אז אין לי תמונה של טרול, אבל יש לי מה להגיד עליו.

בקצרה - לכולנו יש טרולים. הם גרים לנו בראש ואוכלים מחשבות.

בהרחבה - מחקרים מוכיחים שטרולים אוהבים בעיקר מחשבות שליליות, והן הופכות באופן אוטומטי לסביבת גידול מאד פוריה עבורם, עד כדי כך שבסביבה כזו הם גם דואגים להביא חברים ומשפחה, וזה כל כך לא נדיר למצוא אנשים שיש אצלם קהילת טרולים בראש. זה לא אני אמרתי, זה המחקרים.

ובכן, מה עושה קהילה פעילה של טרולים אתם שואלים?

היא מניאה (כן מניאה – שזה כמו מניעה אבל הפוך, ואם אין כזאת מילה באמת, אז צריכה להיות), היא מניאה את האדם מלעשות פעולה כלשהי, בכל תחום.

יש טרולים של זוגיות, של חברות, של עמידה מול קהל, יש טרולים של דיאטה וטרולים של מערכות יחסים עם ילדים, טרולים למערכות יחסים להורים, טרולים מניאי חלומות ועוד.. אבל אלו שאני אוהבת במיוחד הם טרולים עסקיים.


למעשה מדובר בטרול שבניגוד לחברים שלו שמגיעים עם טרולי, הוא בא עם תיק ג'יימס בונד וחולצה מכופתרת, ויש מי שחושבים שהוא מין יצור רציני כזה, אבל תכלס, הוא סתם אחד, בדיוק כמו החברים שלו, והוא, בדיוק כמותם אוכל מחשבות שליליות לארוחת בוקר (וצהריים, וערב..)

הטרולים העסקיים מספרים לבעלים שלהם שהם סתם.

הם משמינים מנחת כשבעל.ת העסק רוצה לספר לכולם כמה הוא טוב, אבל במקום זה הוא אומר: אני? מה מיוחד דווקא בי? אני סתם עוד....


הם עולים קילו במשקל כשבעלת העסק חולמת חלום מגניב, אבל במקום זה היא אומרת לעצמה: אני? איזה נסחפת אני.. אני בחיים לא אהיה כזאת... כמו....


הם מתנפחים מגאווה בכל פעם שהבעלים שלהם מיואש. כשהוא או היא מסתכלים בראי ואומרים לעצמם – לך זה לא יקרה, לא מגיע לך. את לא.... אל תעופ/י על עצמך.


בכל פעם שלקוח לא מרוצה הם אומרים – ידענו! בכל פעם שמישהו כותב לנו המלצה – הם אומרים.. הוא בטח סתם אומר... בכל פעם שבא לנו לכתוב לכל העולם ואחותו על השירות החדש שלנו – הם אומרים – די לדחוף את עצמך בכל מקום!


ברגעים של משבר, ברגעים של אין.. כשנכנס סגר או יוצא סגר, כשאף אחד לא מתקשר להזמין שום דבר.

הו אז.. בדיוק אז הם חוגגים וקוראים לטרולים נוספים להצטרף לקהילה. אלו בדיוק הרגעים שטרולים אוהבים.


הבשורה הרעה היא, שאי אפשר באמת להיפטר מטרולים, הם תמיד יהיו שם, רעבים, בפינה הקטנה של הראש, הם יושבים שם ומחכים להזדמנות.

הבשורה הטובה היא שאפשר להילחם בהם, והדרך לעשות את זה עוברת בתזונה שלהם, בסיפור שאנחנו כל כך אוהבים לספר לעצמנו. בדיכוי הדיכוי.

תגידו, שמתם פעם לב כמה פעמים ביום אתם מזינים את הטרולים שלכם? אולי גם קצת את הטרולים של האנשים האהובים עליכם? סתם ככה, מתוך הרגל? כמה פעמים הסתכלתם לעצמכם בלבן של העיניים ואמרתם לעצמכם – שאתם יכולים, שהם יכולים? שאפשר.?


בערב כעסתי עליה על משהו, אני אפילו לא זוכרת על מה, עליה ועל אחיה הקטן.

יצאתי וחזרתי וקיפלתי כביסה ברעש תוך כדי ניעור, ואגב סגירה ופתיחה של ארונות ככה שיישמעו שאני ממש כועסת.

ואז ראיתי אותה מחבקת אותו ושמעתי אותה אומרת לו בציטוט די מדויק וברגישות אין קץ:

אל תגיד ככה על עצמך! אם אתה תגיד על עצמך שאתה טיפש, אז לאט לאט כולם יחשבו שאתה טיפש! ובסוף באמת תהיה טיפש.

ואתה בכלל לא. אתה חכם ונהדר, וגם אם עשית טעות, וגם אם אמא ממש כועסת עלינו בגללך (היה פה קצת הדגשה לטעמי גם של הממש ובמיוחד של הבגללך, אבל לא אהיה קטנונית הפעם), זה עדיין לא הופך אותך לטיפש. תגיד לעצמך שאתה חכם, ושוב תגיד את זה ושוב ושוב, ואף פעם אני לא מרשה לך יותר לדבר ככה אל עצמך! שמעת אותי?!


בלילה, שניה לפני שהיא עצמה את העיניים, היא שאלה – תגידי אמא, הסתדרת בסוף עם הטרול?


כן אמרתי לה, נראה לי שזה יהיה בסדר.

פוסטים אחרונים

הצג הכול