עם השנים אני מגלה יותר ויותר בעלי עסקים שלא הבינו עד הסוף את המשמעות וגודל האחריות, הכרוכים בהקמת עסק החלומות שלהם. בקבוצות ובפגישות הליוויי העסקי שאני מדריכה, אני מספרת המון על המשל הזה, ונדמה לי שנכון יהיה להביא אותו גם כאן, כהקדמה לאוסף מאמרים וטיפים שיהוו מתכון להצלחה.
בואו נדמיין רגע אופה שאופה כל היום עוגות במאפייה.
היא מגיעה בכל בוקר למאפייה, מחנה את האוטו בחניה האחורית, מחתימה את שעון הנוכחות, שוטפת ידיים, לובשת את הסינר שלה, אוספת את השיער, שוטפת ידיים שוב (בכל זאת קורונה וזה), וניגשת לעבודה.
היא אוהבת את העבודה שלה,
מאז שהיא הייתה קטנה הייתה יושבת ליד אבא ומסתכלת על הדברים שהכין, יחד הכינו עוגיות, ועוגה לשבת, ועוגה לחג, יחד ציפו, קישטו, ואכלו.. וככה תוך ערבוב, בחישה ולישה זה היה לה יותר ויותר ברור – כשהיא תגדל, היא תהיה אופה.
אז עכשיו היא אופה במשרה מלאה,
היא אופה עוגות, ועוגיות, ולחמים, ומחמצת, וחלה לשבת. מאחורי חלון הזכוכית היא רואה את הלקוחות, את החיוך על הפנים, את ההנאה, היא יודעת שהיא במקום הנכון שלה,
או שבעצם...
היא קצת מתבאסת.
היא מתבאסת שלא משתמשים בחומרי הגלם הכי טובים שיש לשוק להציע, מבחינתה, לשים ממרח בטעם שוקולד ולא שוקולד אמיתי, זה ממש לא בסדר, וגם.. אם זה היה תלוי בה, היא הייתה עושה את העוגות אחרת, היא הייתה שמה אותם אחרת בתצוגה, אולי חותכת ומשאירה לאנשים לטעום. ואם היו מאפשרים לה, היא הייתה עושה את עוגת התמרים השווה שלה.
אז אולי, אולי בעצם היא לא ממש במקום הנכון?
כלומר, היא במקצוע הנכון, אין ספק, כולם יודעים כמה שהיא אוהבת לאפות. אבל היא צריכה לפתוח מקום משלה, עם שוקולד אמיתי, וחומרי גלם הכי פיין שיש, וחלון ראווה משגע.
אז היא אוזרת אומץ, ואבא שלה תומך בה מאד, וגם האיש שהיא התחתנה איתו, אפילו שהוא פוחד פחד מוות, והשכנות, והשכן מקומה 6, שתמיד היא שולחת לו עוגיות בסוף שבוע,
וחוץ מגיסה שאומר שזה בזבוז מוחלט של כסף, ושעכשיו זה ממש לא הזמן, ושלא קל להיות עצמאי בארץ, ו... בקיצור כמעט כולם חושבים שזה דווקא רעיון טוב.
היא מפצחת את כל הקוד הבירוקרטי ופותחת עסק באופן רישמי,
וכל הלילה היא חושבת על שם, ובבוקר יש לה רעיון מבריק לשם, והנה, כבר היא במחצית הדרך.
אבל אז.. האופה שלנו מגלה את מה שמגלה כל עצמאי.ת בשנה הראשונה –
כשהייתה שכירה, היא עשתה עוגות 95% מהזמן (להוריד את הזמן של ארוחת הצהריים ושיחות הקפה במסדרון), כלומר, רוב רובו של הזמן היא עשתה מה שהיא הכי טובה / אוהבת לעשות.
עכשיו, כשהיא עצמאית, היא עושה: הנהלת חשבונות, מיתוג, שיווק, פגישה עם האיש של המקררים, פגישות נטורקינג, תהליך ייעוץ עסקי, קנייה של חומרי גלם, קנייה של קופסאות, החזרה של קופסאות שלא מיתגו כמו שצריך, פגישה עם הרבנות, חישוב, שעות בפייסבוק, בניית אתר, פגישה עם הבנק, טבלאות אקסל, דוח שנתי, הצהרת הון, פגישה עם מתווכים, גרפים, סרטונים, סדנאות שיווק, סדנאות אינסטגרם, השתלמויות בעולם האפייה, חידושים בעולם מעבדי המזון, תמחור, תשלומים, ברטרים, והרבה מאד חשיבה והתייעלות, אה, וגם עוגות.
30% מהזמן בממוצע היא עושה עוגות.
30% מהזמן עצמאיים בישראל בשנה הראשונה והשנייה עסוקים בלעשות את מה שהם חלמו עליו כל חייהם.. חלק גדול מהם מרגישים על בשרם את הנתון הזה ונשברים.
זה קרה לפני הקורונה, אני מהמרת שזה יקרה בגדול אחרי הקורונה, מי ששורד את התקופה המאתגרת הזאת מצליח לייעל מעט את התהליך ולהעלות את האחוזים.
את השבועות הבאים אקדיש לשני קווים מקבילים, שלדעתי כל בעל עסק צריך לאמץ, כדי לשנות את המתכון באופן שבו מצד אחד תעשו יותר את מה שאתם אוהבים ומצד שני תאהבו יותר את כל השאר.
לי יש רק שמונה שנות ניסיון – לכולנו ביחד – הרבה יותר,
שתפו אותי במה שעובד לכם כדי שכולנו נרוויח.