לבקש סליחה… מעצמי

לבקש סליחה… מעצמי

יש משהו שחוזר על עצמו כל כך הרבה בפגישות ייעוץ, נכנסים, מתיישבים, ומיד פותחים בהתנצלות.

"לא הספקתי לעשות את המשימות"..

"הייתי על סף לבטל את הפגישה, כי לא נעים לי לבוא בידיים ריקות"

 "אל תכעסי עליי, אבל..."

בנקודה הזו אני מחייכת ושואלת: “ומה בכל זאת הספקת לעשות בשביל העסק שלך? החברה? הארגון?”

בהתחלה יש שתיקה... אחר כך מתגרדים קצת ואז פתאום, משום מקום עולות תשובות אחרות לגמרי.

הם לא סימנו וי על משימה רשמית – אבל הם טיפלו בעובד שהיה במשבר, לקחו החלטה קשה ונחוצה, או מצאו דרך להחזיק את העסק מעל המים בשבוע שהיה כמעט בלתי אפשרי ועשו את זה ברוח ההחלטות שהוחלטו בפגישה, בשינוי כיוון, באומץ, בנחישות..

במילים אחרות: הם עשו. ועוד איך עשו. 

מנהלים ובעלי עסקים הם המורים הכי קשוחים של עצמם.

כל טעות נבחנת בזכוכית מגדלת, כל דחייה נתפסת ככישלון אישי. כל ביקורת הופכת להיות אמת לאמיתה.

ובשנה האחרונה – שנה כל כך עמוסה, סוערת ומטלטלת – זה אפילו התעצם.

הסביבה ציפתה מהם להמשיך להחזיק הכול, לא להתפרק, להיות "חזקים".

והם? לקחו את זה ברצינות גמורה.

אבל בדיוק כאן נכנסת שאנחנו כמעט לא מעיזים לשאול:

מתי בפעם האחרונה ביקשת סליחה… מעצמך?

לסלוח לעצמנו זה לא להרים ידיים, זה לא להגיד "אני לא משתדל/ת או אני לא יכול/ה".

זו ההכרה הפשוטה בזה שאני בן אדם.

שיש ימים שאני לא מספיק את כל הרשימה.

שאני מתמודד/ת עם מצבים שאין עליהם שליטה.

ושדווקא בתוך זה – אני עושה כמיטב יכולתי. 

כשאנחנו מאפשרים לעצמנו רגע של חמלה עצמית, משהו משתחרר.

אנחנו מפסיקים להילחם בעצמנו, ומפנים אנרגיה למה שבאמת חשוב.

וכשמנהלת או בעל עסק מצליחים לתת לעצמם מקום כזה – זה מקרין על כל המערכת: על עובדים, על לקוחות, על המשפחה בבית והכי חשוב – על עצמם...

יום כיפור מזכיר לנו לבקש סליחה מהקרובים לנו, מהחברים, מהעובדים ואפילו מהלקוחות.

כולנו נמצאים באיזה מירוץ נגד השעון לשלוח הודעות / להתקשר / לוודא שוב ושוב שלא נישאר חייבים...

אבל מה עם סליחה פנימית?

דווקא ביום הזה, שבו העולם כולו עוצר, אפשר לשאול את עצמנו:

על מה אני מוכן.ה לסלוח לעצמי השנה?

על זה שלא הייתי תמיד סבלני.ת.

על זה שלא עמדתי בכל היעדים.

על זה שלא עצרתי לנשום?

שלא פירגנתי לי?

שלא טיפלתי במה שכואב לי בזמן?

על זה שהייתי עייף.ה, מותש.ת, ולעיתים גם חסר.ת חשק. 

אז הנה ההצעה שלי:

קחו רגע.

תנשמו.

עמוק.

תשאלו את עצמכם: על מה הייתי רוצה לבקש סליחה מעצמי?

כי הסליחה הזו היא לא חולשה – היא כוח.

והיא בדיוק מה שייתן לכם את האנרגיה להמשיך קדימה, ביתר קלילות ובהרבה יותר חמלה.

ואם מתחשק – שתפו אותי בתגובות: על מה אתם מתכוונים לסלוח לעצמכם השנה?

שנה טובה