G-9Q5QSD1WHY
top of page

עושים עסק
- מאמרים

חיפוש

מה יקרה אם אחליט לחיות אחרת מחר בבוקר?



מה יקרה אם אמות מחר בבוקר

אני זוכרת את הפעם הראשונה שקראתי את הטקסט הזה, ואת הרגע הזה שבו הבנתי שנתתי לזמן לנהל אותי יותר מידי זמן.

אבל רגע לפני הטקסט עצמו, משהו על האישה שכתבה אותו.

דפנה מאיר ז"ל נרצחה בשנת 2016 בפתח ביתה שבישוב עתניאל על ידי מחבל פלסטיני.

היא הייתה בת 39 במותה, אחות במקצועה במשרה מלאה בביה"ח, ובעלת עסק קטן במקביל, אמא לארבעה ילדים ואומנה לשניים נוספים, ומתנדבת 24/7 בכל מיני עמותות, יוזמות וקהילות, והיא כתבה. אינספור תשובות לשואלות אותה בכל מיני אתרים ובלוגים שבהן היא התנדבה, אינספור מאמרים ומכתבים ותשובות ארוכות ומפורטות, הגיגים ורעיונות..


את פיסות חייה, מכתביה ורשמיה איגדה יפעת ארליך כשנה לאחר מותה לספר, קוראים לו: "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" על שם הכותרת המצמררת של אחד המכתבים בו.

 

הספר מקסים. אבל הטקסט הבא שאותו כתבה מאיר באחד ממכתביה, היה משנה חיים עבורי, ואני בוחרת לשתף אותו כאן בקיצור קטן שערכתי לו, מתוך תקווה שיהיה כזה גם עבורך:

 

 

" הבנתי סופית שכל העסק הזה של טיטולים, מקלחות, כביסות אינסופיות, כלים בלי סוף, ניקיון וחוזר חלילה - זה כבר לא בשבילי.. הספיק לי מזה לכל החיים.

אני רוצה עכשיו להיות אימא רוחנית ומכוונת ולא אימא מעשית - אימא שמדברת עם הילדים וקוראת להם סיפורים, מקשיבה לבעיות שלהם ומספרת על חוויותיי. מחליפה עצות איתם, ומתבדחת ובוכה איתם.

זה כן. השאר לא.

ואני לא רוצה להרגיש חנוקה בביתי שלי. אני רוצה לצאת מתי שבא לי ולעשות מה שבא לי. חוץ מזה גיליתי שמלחיץ אותי להיות לבד עם כל הילדים בבית. אני חייבת לידי עוד אדם.

 

"אי לכך, החלטתי וכך אני עושה: שכרתי מנקה שבאה כל יום לשעה לכלים ולקיפול כביסה. עדיין יש כלים וכביסה גם בלעדיה. אבל לא הרים. היא גם מנקה פעם בשבוע את כל הבית. חוץ מזה, יש לי נערות שבאות כל יום אחרי הצהריים להיות איתי כל הערב. הן עוזרות לי בהכול, מאכילות, רוחצות, מסדרות את הבלגן ועוד. שלוש שעות כל יום..

 

"יש לי חברות שמרימות עליי גבה. אין פה ביישוב אף אישה שמרשה לעצמה כזו כמות של סיוע. גם העשירות, ויש פה כמה כאלו, שלא יזיק להן לקחת עזרה, לא לוקחות. הן מצליחות איכשהו לעשות הכול לבד.

 

"אחותי הגדולה, החילונית והתל אביבית, אמרה לי לשים על כולם פס אחד ארוך. כי ברור שאני צריכה את כל העזרה הזו. הרי זה קשה מאוד לגדל שישה ילדים, ועוד שאחד מהם הוא ילד חריג.

"עכשיו, שיש לי את כל העזרה הזאת, אני יושבת וקוראת ספרים, כותבת מאמרים והגיגים, ישנה בבוקר מדי פעם, עונה יותר בחיוב ללקוחות, ויש לי בדרך כלל מצב רוח טוב. אני לא עייפה..

 

"בקיצור, הגעתי לתובנה הזו שבאמת יש לנשים את התכונה לקחת הכול על עצמן

ומדי פעם לקרוס ולא להבין איך לא קיבלו תמיכה. אני לא מביאה את עצמי למצבים האלו. אני קודם כול חושבת על הצרכים שלי ורק אחר כך על הצרכים של שאר העולם. לפעמים אני מעדנת את זה, אבל זה העיקרון. לקחתי מאוד ברצינות את המשפט 'אם אין אני לי מי לי'.

"אני יודעת שמה ששיתפתי כאן אינו יכול להוות מודל עבורכן ברובד המעשי, בעיקר בגלל העניין הכספי, אבל אולי ברובד הרעיוני אתן יכולות לקחת מזה משהו.

"לדמיין איך החיים יכולים להיראות אם תקבלו החלטות שיורידו מכן משימות. זה לא קל לשחרר .. לשחרר זו מלאכת מחשבת. אומנות.

 

"כשהייתי בהיריון הראשון שמעתי במכולת אישה בתור ממהרת ולחוצה שאמרה 'אני ממש ממהרת, השארתי את הילדים עם בעלי...'. עד היום אני זוכרת את המשפט המהמם הזה.

לפעמים אנקדוטה כל כך קטנה משנה את חיינו לנצח. אמרתי לעצמי שאני לא מוכנה לבעל כזה. אחר כך הכרתי אותה ואת משפחתה והבנתי שיש לה אחלה בעל ואחלה אבא לילדים שלהם.

זו היא שלא נותנת לו.." (דפנה מאיר)

 

הטקסט הזה תפס אותי לפי שבע שנים בערך "רק" עם שני ילדים, 100% משרה כעצמאית, מילואימניקית פעילה, רעב גדול לחיות את החיים ולצידו תחושת חוסר אונים על הג'אגלינג הזה שתובע ממני כוחות שהרגשתי שלא היו לי אז.

ואז הבנתי, שהסיפור הזה של ניהול זמן, הוא בראש ובראשונה –

בראש, שהוא דורש ממני לשאול את עצמי מה הכי חשוב לי, ומה אני מוכנה לשחרר, על מה אני מוכנה לשלם ומה אף אחד בעולם לא יכול לעשות טוב יותר ממני, או שאולי יכול, אבל אני לא רוצה.

הוא גם הידיעה, שכשעושים ג'אלינג – יהיו כדורים שיפלו, ולכן השאלה היא למעשה – על איזה כדורים אני רוצה לשמור מכל משמר, ואיזה אני יכולה לחיות עם זה שיפלו בכל פעם מחדש, הטקסט הזה איפשר לי לקחת צעד אחורה ולשאול את עצמי מה חשוב לי באמת ואיך אני גורמת לו לקרות, מה פחות חשוב לי ואיך אני גורמת לו לדהות..

 

זאת לא רק הבעיה שלי, זאת בעיה גלובלית, והיא משותפת לשכירים, למעסיקים שלהם, לעצמאיים, למורים, לרופאות, לכולנו -  "אין זמן",

כל הזמן מכבים שריפות, כל הזמן מגיבים, פותרים בעיות, נותנים מענה לתקלות, ולא משנה כזה "זמן" נשארים לעבוד – עדיין לא נשאר זמן לעבוד באמת.

וזה לא שמצאתי איזה שיקוי קסם,

אבל בהחלט מצאתי כמה וכמה דרכים להתייעל ואני מודה שבעיקרן הן נשנעות על הצוואה הזו של דפנה מאיר ז"ל, אז הנה להיבט הפרקטי:

 

מה אומרים המחקרים?

1. חוק פרקינסון –

עבודה נוטה להתרחב כך שתמלא את הזמן המוקצה לה.

מחקרים מראים כי הגבלת זמן למשימות יכולה להעלות את היעילות באופן משמעותי. 

חוק פרקינסון הוא עיקרון שגובש על ידי ההיסטוריון הבריטי סיריל נורת'קוט פרקינסון


משמעות החוק:

כאשר זמן בלתי מוגבל מוקצה למשימה מסוימת, העובדים נוטים להקדיש לה יותר זמן ממה שנדרש באמת.

התוצאה היא בזבוז זמן ומשאבים שאפשר היה להימנע מהם.

מנגד, כאשר מוגדר דדליין ברור, אנשים לרוב מצליחים להשלים את המשימה בזמן, ולעיתים אף בצורה אפקטיבית יותר.

פתרונות והתמודדות:

הגבלת זמן למשימות: תנו לדברים זמן מדוד.

לדוגמה, במקום להגיד שכתיבת דו"ח תסתיים "כשיתאפשר", הגדירו שעה אחת בלבד לעבודה על הדו"ח.


המקום שבו אני ממליצה ללקוחות שלי להתחיל תמיד הוא פגישות – פגישות צוות, פגישות פתיחה, פגישות סיכום.

זה בכלל לא משנה, הגדירו זמן קבוע ומוגבל ביומן, חלקו מראש את האג'נדה ובקשו מכולם להגיע מוכנים, הקדישו זמן מוגדר לכל נושא וסכמו את הפגישה במועד, ישיבות שמנוהלות היטב הן אפקטיביות יותר ובעיקר מנכיחות לכולם את חשיבות הזמן ומייעלות תהליכים נוספים בארגון.


2.עקרון פארטו (80/20) – 80% מהתוצאות נובעות מ-20% מהמאמצים.

זיהוי המשימות הקריטיות יכול לעזור במיקוד ובקבלת החלטות על סדרי עדיפויות. 

עקרון פארטו, הידוע גם כ"חוק ה-80/20", גובש לראשונה על ידי הכלכלן האיטלקי וילפרדו פארטו בסוף המאה ה-19. פארטו הבחין כי בחלק גדול מהמצבים, כמות קטנה של גורמים אחראית לרוב התוצאות.


למשל העיקרון מדגיש שבחיים ובעבודה:
  1. 20% מהמשימות מובילות ל-80% מהתוצאות.

  2. 20% מהלקוחות מניבים 80% מהרווחים.

  3. 20% מהמוצרים אחראים ל-80% מהמכירות.

  4. 20% מהטעויות אחראיות ל-80% מהבעיות.

מה אפשר לעשות עם זה?
  • זיהוי משימות קריטיות

למשל - בחנו את הרשימה שלכם וזהו את המשימות החשובות ביותר שמביאות את התועלת הגבוהה ביותר. במקום להתפזר על משימות זניחות, השקיעו את זמנכם במשימות המרכזיות,

  • בניהול לקוחות:

התמקדו בלקוחות החשובים שמביאים את הרווח הגבוה ביותר והשקיעו פחות בלקוחות פחות משמעותיים, השקיעו בפעולות ובאימונים שמניבים את השיפור הגדול ביותר במיומנויות או בביצועים.


עקרון פארטו הוא כלי עוצמתי לתעדוף משימות ולייעול זמן, במיוחד בארגונים קטנים ובינוניים שבהם משאבים מוגבלים.

באמצעות התמקדות במה שבאמת חשוב, אפשר להשיג יותר בפחות מאמץ.

זה נשמע נורא פשוט וקל אבל מניסיוני, הרבה פעמים אנחנו נוטים להשקיע במקומות שבהם יש יותר רעשי רקע ופחות נוטים לבדוק את היעילות של הפעולות שעשינו או שנרצה להמנע מהן.

והנה סיכום בקצרה:

שבו עם עצמכם החליטו מה הכי חשוב לכם (ברמה האישית והמקצועית),

שאלו את עצמכם על מה תוכלו לשלם ולהוריד מעצמכם ומה תוכלו לעשות טוב יותר בזמן שיתפנה לכם,

תכננו מראש את סדר היום / השבוע / החודש כך שיכיל בתוכו זמנים מוגדרים למשימות ויהיה מוזן בעיקר מ20% של המשימות החשובות.

משימה גדולה – פרסו אותה לפרוסות לאורך זמן עד הדד ליין הסופי.

בידקו את עצמכם – בצעו ניטור לתוצאות שלכם ושימו לב למקומות שמהווים צווארי בקבוק וזוללי זמן ביום יום האישי או הארגוני שלכם.

ולא פחות חשוב, נושא שכבר דיברתי עליו בעבר – נהלו את האנרגיה שלכם וזכרו שזמן הוא לא המשאב היחיד שמשפיע על אופן התפקוד שלכם

 מה יקרה אם אחליט לחיות אחרת מחר בבוקר?

פוסטים קשורים

הצג הכול

2 Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
Guest
Jan 12
Rated 5 out of 5 stars.

מקסים כתבת

Like
Guest
Jan 13
Replying to

תודה ❤️

Like
bottom of page