פעם מזמן, בגלגול הקודם,
הייתי בטוחה שכל מה שמעצבות פנים עושות זה לזרוק כמה כריות צבעוניות על ספות תואמות, לשים עציץ גדול בפינה, לצבוע את הקיר בצבע תואם ו... טאדאם!
וזה באמת היה נראה לי מרשים, כי אני עם אפס חוש לעיצוב והתאמת צבעים ראיתי בזה קסם מהסוג שלא אוכל ללמוד בחיים.
אבל מרשים ככל שזה היה,
לא חשבתי לרגע שאני צריכה אשכרה לשלם (ולא מעט) למישהי שתעשי את זה עבורי, חשבתי ביני לביני שאין שום דבר שאי אפשר ללמוד מהאינסטגרם, ואפילו היו לי כמה ניסיונות עיצוביים שלא השאירו אף אחד אדיש.
מה שלא ידעתי זה ש...
כשאת לוקחת מעצבת פנים את במובן מסוים מכניסה הביתה אישה שנייה לתקופה מסוימת, כי אתם מספרים לה הכל והיא צריכה שיהיה לה מספיק אכפת להכיר את כל הניואנסים הקטנים שלכם כמשפחה, כדי לבנות לכם משהו שיהיה בול אתם.
היא צריכה להיות מסוגלת לדבר איתכם בשפה משותפת ולהסתכל מספיק רחוק כדי להבין לאן החבילה המשפחתית הזאת הולכת.
ולכן כדאי שהבחירה הזו תתאים לשניכם ושיהיה לגביה קונצנזוס,
כי אחר כך חיים שלמים יחלפו כשהוא אומר "בגללך בחרנו את הריצוף הזה...
או שאת תגידי לו שזאת הייתה "טעות לשים את האי הזה באמצע החיים"...
"את והמעצבת הזאת שלך"..."אתה והשטויות שלך...".
מה שלא ידעתי זה
שמעצבות פנים מדברות בשפה אחידה עם בעלי המקצוע, שמתברר שזאת שפה שבכלל לא הכרתי, משהו בין סינית ליפנית, ושאם היא בצד שלך, היא דואגת שאף אחד לא מרכל עליך בשפה הזאת שלהם...
מה שלא ידעתי
זה שהיא אולי נראית כמו החלטה יקרה במיוחד, אבל זה רק בגלל שאף אחד לא באמת יודע להעריך ולחשב את הכסף שחסכנו בבחירות חכמות, בויכוחים עם ספקים, בפינג פונגים עם קבלני ביצוע, באנרגיה שלא הוצאנו על דברים שאנחנו לא מבינים בהם (עיין ערך שפה שאנחנו לא מבינים).
מה שלא ידעתי בעצם,
זה שעיצוב פנים הוא עולם שלם שאשכרה, משנה חיים, כמו ייעוץ ארגוני, אבל עם טריקה שקטה.
בשנים האחרונות זכיתי ללוות כמה וכמה מעצבות פנים, בזכות כל אחת ואחת מהן גיליתי עולם מופלא שהוא הרבה מעבר לקצת צבע וקישוטים, לכל אחת מהן יש את הקול הייחודי שלה, את האנרגיות הייחודיות, את הטאצ', וכל אחת מהן חושפת בפניי עולם שלם שלא הכרתי.
אחת מהן, בקטע הפוך על הפוך מלווה אותי / אותנו כבר כמעט שלוש שנים בצעדים קטנים בדרך לבית החדש שלנו, ולמרות שאין לנו אפילו חתיכת כיסוי כרית צבעוני לשים עליו ראש ועוד ארוכה הדרך, אני יודעת בוודאות שבחרנו נכון.
כי בתהליך המשותף הזה הבנתי, שספה טובה, יפה ובמחיר טוב זה אחלה, אבל הרבה יותר חשוב להיות מסוגלת לחשוב מראש איפה תהיה כל נקודת חשמל ככה שתתאים לנו ולצורך שלנו בדיוק.
ולמה זה חשוב לי כל כך לכתוב את זה דווקא כאן?
כי יש לא מעט מקצועות, שהערך האמיתי שלהם הוא דווקא העובדה שלא רואים את התוצאות שלהם, כלומר, לפעמים התוצאה היא כל כך סתמית, כזאת שרק כשהיא חסרה, יודעים שמשהו בתהליך לא היה מדוייק ולפעמים אפילו את זה קל לפספס.
ולמה זה עוד חשוב?
כי מהצד של הלקוח, הרבה פעמים הערך מצוי בתוצאה של הנראות, וזה דיאלוג מורכב, שרובנו נוטים לוותר עליו כי נדמה שהתחרות קשה מידי, בטח בעולם של אינסטגרם ופייק ריאלטי, אנחנו מקדשים תוצאות, הישגים, נראות, ומקדישים הרבה פחות לתהליכים, לדרך.
לפני כמה חודשים התחלתי תהליך של ליווי ייחודי למנהלת בכירה בארגון מאד גדול, מי שמשלם עבורה את התהליך רוצה מהצד שלו תוצאות, הישגים, עמידה ביעדים.
והיא?
כבר בדקות הראשונות של שיחת ההכרות בינינו היא אמרה שהיא עייפה. עייפה מהמרדף, מהמירוץ, מהעבודה, מלהיות הכי טובה, מלהיות.
היא יודעת בדיוק איך עושים את זה, את המקצוע, איך עומדים ביעדים, איך מביאים הישגים בתחום שלה, היא רק לא מוצאת את הכוחות לעשות את זה. לא יודעת מאיפה להתחיל.
זה לא היה פשוט לייצר אמון בתהליך, שלה ושל האמונים עליה, אבל משזה התאפשר, ומשהוחלט לשים בצד את התוצר הסופי ולהשתהות עם היעדים עוד קצת, יצאנו יחד למסע מרתק,
אנחנו קוראות לו "המסע לגילוי השמחה",
הוא טמון בעשרות רגעים של התבוננות בתוך ומחוץ למקצוע, בשיחות ערות על שום דבר ועל הדברים החשובים באמת, בשרטוט דרכים אפשריות לפתור בעיות ששואבות אותה, ובאינספור שתיקות מאפשרות, אנחנו בוחרות יחד בקפידה את בתי הקפה (הרבה יותר קשה לגלות שמחה במשרד, זה גם משהו שגילינו כדרך אגב), ולצופה מהצד אולי נדמה שאין פה שום תהליך עסקי.
אנשים שמגיעים לתהליך ליווי עסקי לרוב רוצים מתכונים ברורים, יעדים פשוטים, תוצאות ברורות.
לחלק מהאנשים זה אולי מתאים, עם השנים למדתי שרק למעטים,
הרוב רוצים את זה, אבל לא יודעים מה לעשות עם זה, בלי התשוקה והחדווה לעשייה, בלי העבודה מאחורי הקלעים והתשתיות הנכונות העשייה היומיומית נשחקת מהר מאד והם מוצאים את עצמם חוזרים שוב ושוב לאותן רוטינות שהובילו אותם לאותו מקום.
אין לי ספק שבתקופה הנוכחית, בעולם של אי ודאות הדרישה לתוצאות מיידיות, ברורות וחד משמעיות חשובה מאד ונוסכת תחושת בטחון,
אבל אני בכל זאת רוצה להפציר בך לאפשר לעצמך גם מקום אחר ולתת מקום לתהליך, ליציקה של משמעות ותוכן שתחזיק מעמד לאורך זמן, לא חייבים לעשות את זה בתהליך ליווי מסודר (אם כי בוודאי שזאת ההמלצה),
אפשר לעשות את אותו הדבר בדיוק עם בן הזוג, או בים, או בריצה או גם וגם וגם, אבל כדאי מאד לעשות את זה, להקדיש לזה זמן,
למצוא את ה"למה", לשאול את ה"איך" לא להתפתות לעבוד על אוטמט, ובתוך כל החדשות והסערות להוציא את עצמך ל"מסע לגילוי השמחה".
מאחלת לך מסע מהנה
תגובות