נראה לי שהתשובה היא כן.
אבל מרגיש לי שתסכימו איתי שהשנה במיוחד.
שאולי אפילו לא הרגשנו שהיא התחילה, וסימן השאלה היה שם עוד קודם להבנה הזאת שבכלל התחילה שנה.
במקצוע שלי בדרך כלל החל מחודש אוקטובר, עת אנחנו נפרדים מהשנה העברית הקודמת, אנחנו גם קצת מתחילים לחבק את זו האזרחית שבאה בעקבותיה.
זה חיבור מעניין כזה של שלושה חודשים שבהם נפרדים ומתחילים שנה פעמיים, והם נמזגים זה בזה עד לבואה של שנת המיסים החדשה וההתחלה ה"רשמית" של השנה.
בדרך כלל התקופה הזו מלאה בפגישות, בטבלאות, בגרפים, בתוכניות עבודה, בהכנות לשנה הבאה, במחשבות והרהורים על זו שנסתיימה.
כמו אצל הלקוחות שלי, גם אצלי, כבר לא מעט שנים שהתקופה הזו היא זמן לסיכומים, למחשבות, לחישובים, להתלבטויות.
כמו אצל רבים מהלקוחות שלי, גם אצלי, השנה הזאת נגמרה (והתחילה) אחרת לחלוטין מהחברות שלה.
עד השבוע שעבר עוד לבשתי מדים וישנתי על מזרן בחדרים רוחשי נשים ועשייה 24/7, בחוץ רעש הפגזים הרועמים ומידי פעם בפעם קולות אזעקה שמפלחים את הלב.
חודשיים וחצי של "אחרי החגים", שנגדעו בשניה והפכו את ה7/10 ליום אחד ארוך במיוחד בלי סוף, בלי התחלה ובלי יותר מידי שאלות על מה יהיה, והרבה מאד התמקדות בכאן ועכשיו, בכאוס ובעשייה מאד משמעותית ובו בעת מאד מנותקת מהעולם היומיומי שלי.
אבל עכשיו כשאני סוף סוף בבית, אני מתחילה, כמו רבים מחבריי וחברותיי לאסוף מחדש את מה שהשארתי פה, לפני שיצאנו להפסקת חגים "קלה" שהפכה בין רגע לרבעון.
רבים וטובים ממני עוד יסכמו את המראות, את הקולות, את התקופה,
אני מוצאת לנכון לכתוב עכשיו רק על ההיבט המקצועי שלנו כבעלי עסקים כדי להזכיר לי ואולי גם לכם שגם מחר השמש תזרח, הציפורים יצייצו, וההוצאות ימשיכו לרדת כאילו כלום לא קרה פה בעצם.
אז כמה תובנות ברשותכם.
את העסק הראשון שלי (אנחנו סדנאות) פתחתי בשנת 2013, ובזכותו אני בוגרת צוק איתן, שומר חומות, קורונה וסבבי הסלמות עם שמות מוזרים אחרים.
או במילים אחרות מי שרוצה יציבות בעסקים – יצטרך כנראה לעבור לשוויץ, כאן זה ישראל, שכונה קשוחה במזרח התיכון, שמכריחה אותנו להסתכל למציאות בעיניים ולהתכונן לכל תרחיש.
בצוק איתן כמעט קרסתי עם העסק של עצמי.
כשהצלחתי להוציא את הראש מעל למים הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה לי שוב.
בשביל שזה לא יקרה לי
החלטתי על סכום המשכורת הקבוע שאני נותנת לעצמי ואת היתר אני חוסכת – תמיד תמיד שלושה חודשים קדימה לאפשר לעצמי לעמוד במינימום ההוצאות שלי ובמשכורת שהבטחתי לעצמי.
מרגע השמע הגונג, יש לי שלושה חודשים להמציא את עצמי מחדש, זה הכלל.
בשביל שזה לא יקרה החלטתי
להשקיע בהתפתחות שלי כאשת מקצוע, לתת לעצמי כלים נוספים ולהבטיח שאוכל לתת מענה גם כשהשוק ישתנה.
השקעתי בעצמי תואר שני בייעוץ ארגוני, אבל לא הזנחתי גם את לימודי התעודה והכשרות נוספות, ואני עד היום משקיעה – בכל שנה אני מחליטה מה אלמד בשנה הבאה ובמה להתמקצע.
זה יכול להיות קורס או לימודים של ממש, ובתנאי שאצא משם חכמה יותר ממה שנכנסתי. זה גם עושה לי שגרה מעניינת יותר, אבל בעיקר משאיר אותי חדה ועירנית כשהשוק משתנה.
בשביל שזה לא יקרה, יש לי לא מעט מוצרים שונים מאד בתמהיל, בתמחור, בקהל היעד וכן גם בעסקים השונים.
בשביל שזה יוכל לעבוד בחירום, זה חייב לעבוד בשגרה
גם אם לא 100% הצלחה.
אפילו אש קטנה מספיקה כדי לדעת מה נדרש, ולהשאיר את המנגנון בשליטה.
הרעיון הוא לא לפזר את כל הביצים בסל אחד.
גם אם בעייני אחרים אני לא "מדוייקת", "ממוקדת", בעייני עצמי אני מספיק ברורה,
וזה מוכיח את עצמו.
בשביל שזה לא יקרה יצרתי לי עם הזמן תמיכה וליווי של אנשי מקצוע מעולים.
חלק מזה עולה לי לא מעט כסף.
החלק השני דורש ממני זמן ומשאבים, אבל זה משתלם, כי ברגע האמת אני לא לבד.
יש לי עצות טובות מאנשים שעשו את הדרך, שאני סומכת עליהם וזה עצות ששוות הרבה וחוסכות ממני זמן יקר שאין לי.
זה לא אומר שאני מיישמת 100% ממה שאומרים לי, אבל אני בהחלט מתייעצת, מקשיבה ונעזרת.
למרות שמי שמכיר אותי יודע שאני תמיד "יודעת הכל". אני יודעת שאני לא באמת יודעת הכל, וגם כשאני יודעת שאני יודעת, אני מעדיפה לקבל זויות נוספות.
בשביל שזה לא יקרה יצרתי שותפויות טובות בעסק
למדתי עם הזמן להכיר ולסמוך על בעלי מקצוע שנותנים שירות כמו שלי ולהעביר אליהם עבודה כשאני לא יכולה לקבל אותה.
בשעת חירום זה בדיוק מה שהלקוחות שלי צריכים – מענה,
ובמקום לאכול את הלב שאני לא יכולה להיות שם עבורם, למדתי שאני יכולה וצריכה להיות שלמה עם עצמי ולהסכים לשחרר. זה היה ועדיין שיעור מורכב אבל אני לומדת אותו באהבה ובהבנה.
בשביל שזה לא יקרה, נשמתי עמוק.
הזכרתי לעצמי שכשכל זה יגמר אנחנו אף פעם לא נחזור להיות אותו הדבר, אבל שזה לא בהכרח רע.
הזכרתי לעצמי שאנחנו כאנשים צומחים ממשברים ובטח כעם לא תהיה לנו ברירה.
הזכרתי לעצמי שאני לא לבד, שאני חלק ממשהו גדול. שאנחנו כבר עברנו כל כך הרבה, נפלנו אינספור פעמים וקמנו והתנערנו בכל פעם, ויש בנו משהו בעם הזה שלנו, שהוא עקשן וסתגלן ואופטימי חסר תקנה, שבגללו אנחנו אמנם לא שוויץ, אבל בזכותו אנחנו מי שאנחנו.
אי של שפיות בשכונה הקשוחה הזאת.
אחד הדברים הראשונים שעשיתי השבוע היה למלא את קובץ סיכום השנה של 2023
זה קובץ מסורתי שאני שולחת לכל הלקוחות שלי בשנים האחרונות, עם כל מיני שאלות שאמורות לסכם את השנה החולפת ולקבוע יעדים לזאת שמעבר לפינה.
אני תמיד עוברת עליו קודם כל בעצמי, אבל השנה מצאתי שאני מתרגשת למלא אותו יותר מתמיד.
כי דווקא השקט הזה, ההפסקה הארוכה הזאת שנכפתה עליי /עלינו אפשרה לי לראות דברים בבהירות גדולה יותר.
ולכן השנה, אני גם מבטיחה לעצמי לחלק אותו בחרדת קודש ללקוחות שלי (ואם בא לכם גם – רק תגידו לי לאן לשלוח), ולבקש מהם לאפשר לעצמם להציב יעדים של יציבות ותקווה, ולא לפחד להתחיל שנה בסימן שאלה.
שתהיה לכולנו שנה של שקט וצמיחה, שנפתיע את עצמנו לטובה, ושנהיה טובים, אחד לשניה, לעצמנו.