עושים עסק - מאמרים

חיפוש

עושים עסק מ-א' עד ת' - האות מ'

משוב

ילד מחבק את אמא שלו




לקח לי נצח לכתוב את המאמר הזה..


במושגים של הרשתות החברתיות חודש הוא נצח, אבל זה פחות העניין, העניין הוא שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה לכתוב כבר יותר מחודש, אבל מתקשה איכשהו לשים את זה ככה על הדף. אז הנצח הוא בעיקר אצלי בראש.


מראש משוב היה המאמר הבא שהתכוונתי לכתוב,

כמו גם כל המאמרים הבאים שכתובים מסודר על פי נושאים ב-א"ב ומחכים להכתב.


העניין הוא, שבכל פעם שאני מציפה נושא אני גם קצת מתמודדת איתו מחדש בעצמי, לא בטכניקה, שאותה אני מבצעת בכל מקרה, אלא במהות, בצורך לעצור, להשתהות ובאמת להתבונן או במקרה של משוב, לשאול, ולהקשיב, ואז להקשיב שוב, גם למה שלא נאמר עדיין.

וככה, ביום שהתכוונתי לשבת לכתוב קיבלתי משוב מורכב מלקוח חדש יחסית שלי.

לא הייתי מוכנה לזה וגם לא חשבתי בכלל שהוא צודק, חשבתי וגם עניתי לו, שהציפיות שלו מוגזמות ולא ריאליות, ושאין קסמים בתהליך הייעוץ, ייעוץ זה לא כדור פלא, שמאפשר לך להפסיק לעבוד ולהתחיל להרוויח, זה תהליך, שמכריח אותך להפשיל שרוולים ולעבוד אחרת.

הוא לא הסכים איתי, ואני לא הסכמתי איתו,

ואם כי נדמה לי ששנינו מחבבים זה את זו, נפרדנו כך, הייתה דממה.

בסוף השיחה, ישבתי נעלבת.

נעלבתי שהוא לא ראה את כמות ההשקעה שלי, את הכוונות הטובות שלי, אבל בעיקר את העצות שלי, נעלבתי שהוא גם לא יישם כמעט כלום ממה שדיברנו וגם כעס ששום דבר לא קרה, כמו שהוא חלם שיקרה.

נעלבתי שהוא לא לקח אחריות על התהליך, והעמיס עליי את כל הציפיות.

אז נעלבתי.

בערב יצאתי מהמשרד ונזכרתי שבאתי בלי האוטו, ככה שאין לי ברירה אלא לקחת את דמותי הנעלבת ברגל הביתה.


וככה הלכתי, נעלבת.

ואז כועסת נורא ומצדיקה את עצמי.

ואז כועסת על עצמי נורא שאני כועסת עליו נורא.

והמשכתי ללכת, וככל שארכה הדרך, התארכו התובנות, התבהרה החשיבה, ונותרה בהירות.

הזכרתי לעצמי את כל מה שהתכוונתי לכתוב במאמר,