חטיף אנרגיה לעסקים

חטיף אנרגיה לעסקים. ולא רק...

שלחתי לה הודעה בערב שלפני.

בדר"כ אני לא מתזכרת לקוחות, אבל אם זה כרוך בנסיעה ארוכה שלי והרבה מאד זמן, אני כן בודקת.. ליתר בטחון.  

כן, כן, כתבה לי המזכירה שלה – מחר זה קורה, כמו שסיכמנו.

ברבע לתשע נכנסתי למשרד בחיוך גדול,

היא לעומת זאת הסתכלה עליי כמו מישהי שמביטה כרגע ברוח רפאים צועדת למשרד.

מי את? היא שאלה.

אני טל, עניתי, היועצת הארגונית החדשה.

אם את טל, אז מי נמצאת בחדר עם המנהלת? היא שאלה, ספק אותי, ספק את עצמה...

כשיש לך שם נפוץ כמו טל, ואת אפילו מתחתנת עם אחד כזה, את כבר מוכנה להיות מבולבלת עם הרבה מאד טליות אחרות, אבל לנסוע עד אשדוד בשביל פגישה שנקבעה עם טל אחרת בעצם, זה עוד לא קרה לי...

היא פרצה בבכי, בכי אמיתי, עדין כזה,

אני מתנצלת, אני לא יודעת איך זה קרה לי... אני ממש מצטערת שהבאתי אותך עד לכאן... ואני לא יודעת מה לעשות..

שטויות, אמרתי לה, הרווחתי בזכותך זמן מול הים. (לא שיקרתי)

בדקות הקרובות היא שיתפה, קצת על הבית, קצת על הילדים,

הבעל איש קבע, כבר שנה שהיא בקושי רואה אותו,

היא לא דואגת, רק מותשת, והיא רק לפני חודש התחילה כאן, והשעות הקשות, והרצון שלה לא לוותר לעצמה בספורט, ובין לבין נזלו הדמעות.

והבטחתי לה, שבאמת שהיא רק עשתה לי טובה ענקית, שאני מאמינה ששום דבר לא קורה סתם, ושתינו היינו צריכות לרגע את העצירה הזאת.

היא לא היחידה שזה קורה לה

כמעט כל מי שנכנס אליי לייעוץ בשנה האחרונה משמיע קולות דומים, בוכה דמעות דומות.

אלה שקמים בבוקר, הם לא איבדו אף אחד/ת, הם ממשיכים לעבוד, הם בריאים, ממשיכים לגור בבית שלהם, הכל בסדר, אבל שום דבר לא באמת.

אנחנו עם של גיבורי על, אומרים החברים ב"התקווה 6" והם כנראה צודקים

מתהלכים בינינו גיבורים וגיבורות, שעושים בשנה החולפת מעל ומעבר כדי לעמוד בתפקיד שהם קיבלו על עצמם בעל כורחם, כל אחד ואחת בגזרה שלה, כל אחד ואחת עם המטען השקוף והכבד שהוא נושא על עצמו, אבל למטען הזה יש מחיר.

ניהול לא נכון של המשאב הזה – נקרא לו "אנרגיה אישית" עשויה להזיק בטווח הקצר והארוך כאחד,

ולכן, אף על פי שלכאורה הכל מובן מאיליו, אני בוחרת לכתוב כי אני מגלה בחדרי חדרים שכולנו מנסים לרמות קצת את המערכת, ולהשתמש במשאבים האלו כאילו אין להם סוף.

אז אני כותבת, כדי להתריע, שרשת האנרגיה האישית שלך אולי בסכנה, ושאולי שווה לעצור ולנסות לנהל אותה קצת אחרת.

למי מאיתנו לא "קפץ" פעם הפקק?

מתי הוא קופץ?

כשהוא עמוס, כשהוא תקול, כדי להתריע שמשהו השתבש.

לכל אחד מאיתנו יש בבית את שני המכשירים האלה שברור שכשהם עובדים ביחד, מישהו מהם ישבית את המערכת. הם זוללים אנרגיה, לוקחים מהרשת הרבה מאד או כי הם ישנים, או כי שחוקים, או כי התוצר שלהם מצריך הרבה מאד מאמץ..

לפעמים הם יעבדו כל אחד בנפרד, ולפעמים לא תהיה ברירה אלא להחליף מכשיר אחד לפחות.

בבית של כל אחד מאיתנו יש יכולות אנרגטיות שונות – התשתית שונה, הקיבולת אחרת, בתים שונים בנויים בצורה שונה.

ככה גם אנחנו.

אנחנו שונים.

היכולת שלנו להכיל משתנה. היכולת לקחת על עצמנו עוד משתנה, גם בהתאם לתשתית שלנו, לאיך שגדלנו, אבל גם כי לפעמים התשתית הזאת נשחקת, ויש תקופות שזה פשוט לא עובד כמו שהיינו רוצים.

בשורה התחתונה –

כל פעולה שלנו, פיזית או נפשית דורשת מידה מסויימת של אנרגיה. האנרגיה הזאת היא לא אינסופית.

היא מוגבלת, למי יותר ולמי פחות, ואם אני לוקחת על עצמי הרבה מעבר למה שאני יכולה, יהיה לזה מחיר. לפעמים עכשיו, בכעס, בעייפות, במתח, ולפעמים המחיר מצטבר מתחת לפני השטח, והוא יבוא איתי חשבון בדרכים אחרות – מחלות, שחיקה, דכאון.

לחבריי העצמאים ובעלי העסקים אני אומרת, כל מה שכתבתי עד כאן נכון לכל אדם באשר הוא.

אבל לכם, (כלומר לנו), נוספות עוד אלפי דאגות ומחשבות מכרסמות ביום, שלאחרים קשה מאד להבין.

אני מכירה את הקולות האלה שלכם, הם תמיד שם, וביתר שאת בשנה האחרונה, הם מבקשים יציבות וחוששים מהסלמה כמו גם משקט מתוח, והם זוללים אנרגיה בלי חשבון, בבוקר, בערב, בלילה בשינה...

אז עבורכם במיוחד הכנתי רשימה קטנה של דברים, שאפשר לעשות כדי לשפר את ניהול התשתית, שנושאת את האנרגיה הזאת.

1.       פעילות גופנית סדירה –

אתם יודעים כמוני שהוכח בכל מחקר בעולם בערך שפעילות גופנית מגבירה את האנרגיה ומשפרת את מצב הרוח.. גדול עליכם לצאת לאימון של שעה ביום? אחלה. החליטו על צעד קטן – 10 דקות אחרי ששמים את הילד בגן, עלייה וירידה במדרגות במקום במעלית, חניה רחוקה יותר.

מה שאפשר כדי להרים קצת את רמת האנרגיה..

אני למשל משתדלת לעשות לפחות 20 דקות של הליכה שלוש פעמים בשבוע עם האמצעי שלי בערב, זה זמן איכות רק שלי ושלו, זה מעביר לי את ההליכה מהר ובכיף ובמצטבר – זה עוד אימון של שעה בשבוע!

2.       מנוחות קצרות יזומות:

הפסקות קטנות במהלך היום יכולות לרענן ולשפר את הריכוז.

אני יודעת שזה נראה כמו בזבוז זמן, אבל האנרגיה שבה תפעלו כשתחזרו מהרענון שווה את זה.

זו יכולה להיות שיחה טלפונית קצרה עם מישהו שאוהבים, הקשבה לשיר שאוהבים בעיניים עצומות, סיבוב קטן מסביב לבניין, או צפייה בהרצאת TED מעניינת, כל דבר שיתן לכם בוסט של אנרגיה.

3.       ניהול זמן מיטבי:

שימוש בכלים כמו רשימות תיעדוף יכול לעזור לך למקד את האנרגיה במשימות החשובות ביותר..

החליטו בכל יום על 5 המשימות החשובות ביותר שתרצו להשיג היום, וכתבו על דף את כל היתר. מיקוד במשימות יחזיר אתכם כל פעם לדברים כשהריכוז יירד.

אני משתדלת לכתוב בכתב יד במחברת מסודרת את כל המשימות כל יום על הבוקר ולמרקר את מה שאני הולכת לעשות היום. זה משאיר אותי בלופ של כל הדברים שמחכים לי, אבל גם מוריד ממני את הציפייה לעשות הכל היום.

4.       מדיטציה או תרגילי נשימה:

אלו יכולים להפחית סטרס ולהגביר את תחושת הרוגע.

זה לא חייב להיות איזה טקס מפונפן עם שרוואל ומקל קטורת, בהחלט אפשר לתרגל דקה פה ושם לפני שקמים בבוקר מהמיטה, או שניה לפני שנרדמים.

זה לא הכמות וגם לא האיכות – זה הדרך, צעדים קטנים.

5.       תזונה מאוזנת:

אני לא תזונאית גדולה, אבל גם זה עניין חקור ביותר, תזונה עשירה בחומרים מזינים יכולה לשמור על רמות אנרגיה יציבות לאורך היום.

לא יודעת להגיד לכם מה ואיך, אבל כן יודעת להגיד, שזה אישי וששווה תמיד להתייעץ עם איש מקצוע.

אני למשל עוקבת הרבה אחרי מחקרים של ד"ר ווילאם לי (אחד החוקרים המרתקים, ממליצה בחום לעקוב), ובחרתי לי את המזונות שהוא ממליץ עליהם ושאותם אני משלבת בתזונה היומיומית שלי (מי שירצה את הרשימה שלי, אשלח לכם בשמחה) ככה שאני מקפידה יותר על מה כן ופחות על מה לא..

6.       שינה איכותית:

ברור ששינה מספיקה ואיכותית היא בסיסית לטעינת האנרגיה היומית, אבל זה מרגיש לי קצת כמו לכתוב "יהיה בסדר".

אני יודעת שקשה לישון פה לאחרונה, עם כל ההתראות, ההתרעות והמחשבות, אז אני כן אגיד שכמה שפחות שעות מסך יותר טוב, לא רק במובן של האור הכחול המוזר הזה, יותר במובן של – פחות חדשות, פחות דרמה ברשתות החברתיות.

למנן, כמה שאפשר. חדשות רעות יגיעו אליכם בכל מקרה, אז אין סיבה לצרוך אותן באופן יזום כל הזמן.

7.       קביעת גבולות:

כשהייתי קטנה, הייתה סידרה שלימדה אותנו הילדים להגיד "לא" לכל מיני הצעות של מבוגרים זרים בצורה מנומסת אך אסרטיבית. אני מקרינה קטע ממנה עד היום בסדנאות ניהול הזמן שלי. גם כי זה מצחיק וגם כי אחד הדברים שגוזלים מאיתנו הכי הרבה זמן הוא חוסר היכולת שלנו, כמבוגרים דווקא, להגיד לא.

אנחנו תקועים לא פעם בשיחות משמימות עם אנשים כי "לא נעים", ומוצאים את עצמנו לוקחים על עצמנו עוד ועוד משימות, כי אנחנו לא יודעים להגיד לא. (אגב, בעיקר לא יודעות. לגברים משום מה קצת יותר קל בתחום הזה).

ובכן רבותיי וגברותיי בעיקר, שימו לכם את הדגש על הסעיף הזה דווקא.

חשבו מי או מה הדבר שאותו הכי פחות נעים לכם לעשות והוא גוזל מכם הרבה מאד אנרגיה (לאוו דווקא זמן, הדגש הוא על האנרגיה) וחשבו על דרכים יצירתיות לטפל בבעיה הזאת, להגיד לא.

תתפלאו כמה לפעמים הפתרון פשוט.

8.       תחביבים – או במילים אחרות, בחר/י בעצמך.

כן, זה עוד דבר לעשות, כזה שנראה עכשיו אולי יותר רחוק מאי פעם, אבל הבחירה בעצמך חשובה מאד לשיפור התשתית האנרגטית הזאת. גם אם יום מול הים מרגיש כמו בזבוז זמן מוחלט הוא חשוב מאין כמותו למילוי המצבר.

החליטו על משהו שתרצו לעשות לטובתכם האישית – משהו ללמוד, הרגל להטמיע. כל דבר שיאפשר לך לאהוב את עצמך עוד קצת.

לא חייבים להקדיש יום שלם, אפשר להחליט שמקדישים שעה או שעתיים בשבוע, או כמה דקות ביום.

שוב, המיקוד הוא לא בכמות, ואפילו לא באיכות, אלא בצעדים קטנים.

9.       רגשות אשם -

אם יש "מכשיר" שגוזל מאיתנו הכי הרבה אנרגיה ולא מביא איתו אפילו תפוקה קטנה אחת הרי שהוא המכשיר לייצור "רגשות אשם". זה מכשיר שעובד על ריק, ולא עושה כלום חוץ מלייצר לנו רעש בלתי פוסק באוזניים.

החליפו את "המכשיר לייצור רגשות אשם" ב"מכשיר לייצור הפקת לקחים".

כלומר, במקום להגיד לעצמי "איזה באסה איתי, ידעתי שאני לא אעמוד בזה... מה הייתי צריכה עכשיו את העוגיה הזאת.? זהו.. כלום לא יוצא ממני... בדיוק כמו ש... אמר.."

אשאל את עצמי – "למה הייתי צריכה את העוגיה הזאת דווקא? מה גרם לי לאכול אותה? (העובדה שהייתי רעבה? העובדה שהיא זמינה העובדה שהיא נראית שווה בטירוף? העובדה ששולה הכינה אותה ולא היה לי נעים לסרב?)

עם כל אחת מהמסקנות האלה יש מה לעשות. להפיק לקחים ושינוי של התנהגות (לארגן את היום, לאכול טוב יותר, להרשות לעצמי לאכול משהו שווה, לדבר עם שולה ולהסביר, להתרחק לסיבוב עד שייגמרו העוגיות, לצחצח שיניים אחרי האוכל וכו'.

לעומת זאת, הדבר היחיד שאפשר לעשות עם רגשות אשם הוא להעמיס עוד רגשות כאלה ולפתוח פתח לנפילת כל המערכות.

זה נכון לגבי עוגיות בדיוק כמו שזה נכון לגבי לקוח שהתפספס לכם כי לא הוצאתם הצעת מחיר בזמן.

10.   אחרון חביב חביב –  

אנחנו בעיצומם של סליחות, אז סלחו לעצמכם.

על מה ששכחתם, על מה שהבטחתם, על מה שלא הספקתם, על מה שלא קיימתם.

זה קצת קשור לסעיף הקודם אבל גם קצת בנפרד. זאת תקופה שמותר ואפילו צריך בה להיות סלחניים יותר, כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו. לסלוח על מה שפחות מצליח, להתמקד במה שיותר. להפיק תועלת ממה שמתפספס, לחבק את עצמנו בחמלה ובעיקר לא לבזבז אנרגיה מיותרת, כין אין לנו.

עכשיו תורכם -

איך אתם מנהלים את האנרגיה האישית שלכם? מה מעמיס במיוחד על המערכת? איזה הרגל תוכלו לשלב כך שיישפר את התשתית?

שנה טובה וחתימה טובה

התמונה נוצרה באמצעות AI