הבית החכם שלי (או: איך למדתי להפסיק לפחד מטכנולוגיה)

לפני חודשיים עברנו לבית חדש.

בימים האחרונים סיימנו להרכיב את כל הפאזל שבדרך להפוך אותו לבית חכם. 

אני מודה – לא באמת ידעתי מה זה אומר “בית חכם”, אבל האיש שלי הסביר לי בהתלהבות שזה יהיה חלום: ״אנחנו נגיד מה שאנחנו רוצים שיקרה – והבית יעשה את זה לבד.״

בפועל?

כולנו כל היום צועקים פקודות באנגלית שבורה, וסירי מצידה עושה מה שבא לה.

מבקשים לכבות את האור בסלון – התריס בחדר של המתבגרת נפתח.

רוצים להדליק את המאוורר בחדר השינה – פתאום משום מקום הונטה בשירותי האורחים נכנסת לפעולה.

וככה, כולנו מדייקים את עצמנו… ועושים בעשר דקות את מה שפעם היינו עושים בדקה.

ועדיין, יש גם יתרונות.

לא צריך לקחת מפתח.

הבית החכם שלי מחכה לנו נקי בסוף יום עבודה.

לא צריך לשאול את עצמנו עשר פעמים אם כיבינו את הדוד או המזגן.

ובעיקר – יש לנו הרבה סיבות לצחוק. וזה לא פחות חשוב.

מי שמכיר אותי יודע כמה נמנעתי שנים מהעיסוק בטכנולוגיה.

עיקר הידע שלי הסתכם בלחיצה על כפתור ההדלקה, וכשמשהו לא עבד – פשוט כיביתי והדלקתי שוב. (אגב, בדר״כ זה באמת עוזר..)

הייתי אומרת לעצמי שאני “בן אדם של אנשים”, לא של מערכות.

אפילו מצאתי את עצמי מסרבת לא פעם לייעוץ בחברות טכנולוגיות וייעצתי רק לעסקים “רגילים” – לא להייטק חס וחלילה.

הרגשתי שהחברים שלי מהתחום מדברים שפה זרה, כמעט כמו סינית שוטפת, והפריע לי מאד שאני לא חלק מהשיח ואין לי מה לתרום בו.

אבל בשנה האחרונה משהו השתנה. 

זה סיפור ארוך שאני עוד אתייחס אליו ממש בקרוב, אבל כמה דברים שקרו ואני בכל זאת שמה אותם רגע כאן.

נגמר לי הזמן.

אם עד לפני שנתיים הייתי הרבה יותר מסודרת בניהול הזמן שלי, המלחמה, סבבי המילואים והידיעה שאני לא באמת יודעת כלום על המחר שלי, לצד מעברי דירות בלתי נגמרים, הפכו את קצב החיים שלי למשהו שלא חוויתי קודם, הבנתי שאם לא אמצא דרכים לעשות את זה טוב יותר, אלך לאיבוד.

האיש שלי – שהפך את ההתעסקות בטכנולוגיה לתחביב ולימד את כולנו שהשד לא כזה נורא ואפילו קצת כיף

אלכס – השותף הישן – חדש שלי, שנכנס לחיי כרוח סערה (על אף שהיה שם כבר הרבה מאד שנים) והכריח אותי להסתכל לטכנולוגיה בעיניים, ושלח לי עשרו סרטונים שעשו לי סדר בבלאגן.

ואני – שהבנתי שאף פעם לא מאוחר מידי.

אז בחודשים האחרונים אני לומדת שפה חדשה – של סקרנות, של למידה, של אומץ.

אני מתנסה, חוקרת, שואלת (גם את הצ’אט שלי 😉), ומגלה איך טכנולוגיה יכולה להפוך את החיים המקצועיים והאישיים שלי לקלים, מדויקים ונעימים יותר.

אני יודעת שאני רק בקצה הקרחון, אבל לפחות אני כבר שם – בתוך תהליך של למידה, צמיחה ודיוק, ואני מבינה היום שאפשר לעשות את הדברים אחרת.

אני מקיפה את עצמי באנשים שיודעים, ומפסיקה לפחד לשאול.

אני קוראת, מתנסה, ולעיתים גם נופלת – אבל קמה שוב, ולוחצת על “restart” עם חיוך.

למעשה, את המאמר הזה כתבנו יחד – קצת אני, וקצת היא (כן, אותה אחת עם התשובות המהירות מדי שלא תמיד אני סומכת עליה שהיא לא קצת חרטטנית, אבל היא נהדרת לסיעור מוחות ולניסוח ועוזרת לי לכתוב מהר יותר וקצר יותר ולהתפנות לדברים אחרים חשובים לא פחות).

יש אנשים שמפחדים שהרובוטים ישתלטו על העולם.

האמת? יש כמה אנשים אחרים שמפחיד אותי הרבה יותר הרעיון שהם ישתלטו על העולם, והם הרבה יותר קרובים לזה..

אולי עוד נצטרך כמה עדכוני גרסה עד שסירי של הבית שלנו באמת תבין אותנו, או שנצטרך לעבוד קצת על המבטא.

אבל בינתיים למדתי שהחכמה האמיתית היא לא של הבית – אלא של מי שמוכן להפסיק לפחד, ולהתחיל לנסות. כי אם את רוצה לחיות בעולם חכם – תתחילי מלהפסיק לפחד להיות תלמידה.

מה איתך? איזה דבר חדש למדת לאחרונה?