חוסן בקיץ ישראלי — בין טילים, חום, ופיצה..

בשבוע שעבר העברתי סדנא לבכירים בארגון.

התחלנו בסבב פתיחה קליל: מי אני ומה דעתי על פיצה עם אננס?

כשהגענו למשתתף השלישי, הוא חייך ואמר:

“מאז השביעי באוקטובר החלטתי להתחיל לטפל בעצמי – אז נרשמתי ללימודי בישול, וגיליתי את הפיצה עם האננס.”

אחד המשתתפים חייך בתגובה ואמר:

“נו תגידו, זה הגיוני שאפילו סבב על פיצה מתחיל ב’מאז השביעי באוקטובר’? מה נהיה מאיתנו??”

וכך, בזכות שאלה תמימה על טעמים אישיים, התגלגל דיון סופר חשוב על חוסן: על מה נורמלי ומה כבר לא. על השפעה ארוכת טווח, על גבולות, וגם על הלגיטימציה לעצור רגע – ולהחזיק את עצמנו. כן, וגם על פיצה.

ואתם יודעים מה?

זה בדיוק מה שמנהלות ומנהלים מרגישים עכשיו – במיוחד בעלי ובעלות עסקים קטנים או מובילי צוותים.

הקיץ כבר עמוס גם ככה, והמלחמה המתמשכת בטח לא עוזרת: חוסר ודאות, עובדים שצריכים חופש, לקוחות שמהססים, עייפות מצטברת, הילדים שצריך להעסיק.

הנה שלושה עקרונות שעוזרים לי קצת ואולי יעזרו גם לכם לחוסן בקיץ ישראלי:

1. חוסן הוא לא גבורה, הוא גמישות.

לא כל יום חייב להיות “תפוקה שיא”. לפעמים עצם זה שעמדנו על הרגליים – זה הניצחון.

2. שגרה קטנה היא כוח גדול.

גם אם זה רק צ’ק-אין יומי בצוות או קפה עם עצמכם בשעה קבועה. לשים את הדברים הבאמת חשובים ביומן - עוגנים בונים יציבות.

3. אל תשכחו לדאוג גם לעצמכם.

אתם המנוע של העסק. בלי האנרגיה שלכם – שום דבר לא יקרה באמת. שלבו בלו"ז דברים שעושים לכם טוב. בלי ייסורי מצפון. 

ובעיקר והכי חשוב –

תנו מקום למה שצף. כי חוסן לא נמדד רק ברגעים הקשים, אלא בדרך בה אתם בוחרים להגיב להם. אני יודעת כמה זה מפחיד לדבר על דברים, להציף, אבל הניסיון שלי מלמד אותי שהרבה יותר מפחיד לא להציף, לתת לדברים לבעבע מלמטה.

רוצים לבחון איך לחזק את החוסן שלכם – ברמה האישית או בצוות?

אני מזמינה אתכם לשיחת היכרות, לתיאום סדנה או רק כדי לשתף.

ואם כבר הגעתם עד כאן, מה דעתכם – באמת – על פיצה עם אננס?