פשטות
שקט שרר בחדר הישיבות.
חברת הצעצועים הגדולה בעולם SHEKERKULSHEHOW עמדה לפני משבר.
"ילדים, כבר לא קונים את המוצרים שלנו",
אמר המנכ״ל וחבט באגרופו הכבד על שולחן העץ המהגוני.
סביב השולחן ישבו הסמנכ״לים שלו, בולעים בשקט את הרוק, משחררים מעט עניבות. זזוים באי נוחות בכסאות, כל אחד ואחת מהם הרגישו אשמה על המצב הנוכחי.
״אני נותן לכם יום לחשוב על המוצר החם הבא, זה שיחזיר אותנו חזרה למסלול. ואם לא יהיה פה רעיון מספיק יצירתי, כולם הולכים הביתה. כולם.״
את הלילה הבא בילו בכירי החברה בשרטוטים, גזירה והדבקה של אבי-טיפוס למשחק החם הבא.
שתו קפה ועבדו, נכנסו לאתרים באינטרנט. ביצעו חקר וסקר. שאלו והתייעצו. התקשרו למומחים בכל העולם.
בבוקר ישבו סביב שולחן המהגוני חבורה מרוטת עצבים של סמנכ"לים וסמנכ"ליות, בעיניים אדומות ולב מפרפר.
אחד אחת הם הציגו את התוצרים שלהם, אחד אחת נאמו נאומים מרגשים על התפתחות, וצמיחה, על גיבורי על, ערכים וחינוך.
אבל אף אחד מהם לא הביא בעצם משהו חדש.
מבעד לדלתות הזכוכית הבחין המנכ"ל המיואש במנקה.
-"תגיד" הוא שאל אותו, "אולי לך יש רעיון שיכול לעזור לנו להציל את החברה? אנחנו מחפשים צעצוע חדש.."
-"אני רק מנקה" אמר המנקה, "אבל יש לי ילדים, ואני יודע שילדים אוהבים להתלכלך ולערבב וליצור, כל מה שההורים שלהם פחות אוהבים. קחו חומרי ניקוי מסוכנים, תערבבו אותם עם כל מיני דברים שאמהות בחיים לא יסכימו להכניס הביתה, שימו את זה בקופסאות, ותמכרו את זה".
-"למכור בקופסאות חומרים מסוכנים לילדים?! למכור דברים שאף אחד לא יסכים להכניס הביתה? בלי ערכים? בלי התפתחות? בלי גיבורי על. זה הרי לא מתקבל על הדעת!! אתה נורמלי??" שאל המנכ"ל.
-"אני רק המנקה" אמר המנקה, "אבל אני רק יודע ששיווק נכון מוכר, אז אולי כדאי לעשות סרטונים של ילדות שמלמדות להכין את זה, או משהו"...
כולם, כולל כולם, פרצו בצחוק גדול מהרעיון המשוגע של סליים המנקה..
האמת, אני לא סובלת סליים, לא אהבתי אותו בשיאו וגם עכשיו כשהוא מפנה את מקומו לפופ איט, אני עדיין לא מחבבת אותו בכלל. מעולם לא הבנתי את התחביב היקר הזה של הילדים שלי, ובוודאי שלא התחברתי לחומרים המשונים, המרכיבים אותו.
אבל.. אני לא קהל היעד של המוצר הזה. אני רק זאת שמשלמת עליו. מה שכן, אני כן לומדת המון מהדרך שבה הדבר המשונה הזה פרץ לחיינו, כמו כל מיני טרנדים לוהטים, חסרי תועלת ומוזרים אחרים.
מה אני לומדת? שלפעמים פשטות של דברים היא דווקא זו שעושה את ההבדל.
אני לא באמת יודעת מאיפה הגיע הרעיון של הדבר הזה. אבל אני בהחלט יודעת, שאני נוהגת להתייעץ המון עם הילדים שלי, ועם כל מיני אנשים שלא בהכרח מבינים במה שאני עושה, בעיקר אגב בבעיות מורכבות יותר. כי לרוב, דווקא היכולת לפשט בעיה, להסביר אותה בצורה מופשטת, או לקבל עבורה רעיון פשוט היא מחצית הדרך לפתרון.
יש לזה כל מיני מודלים בכל מיני אסכולות, שיטת הברווז או הטוסטר, או עוד שמות שאולי אני לא מכירה בכלל.
אבל בינינו, כל הסיפור הוא פשוט לעבוד אחרת כשאפשר.
שנה טובה וגמר חתימה טובה