תוצאות החיפוש

לקוחות או מה למדתי מעברי לידר על שירות מצוין. לפני קצת יותר משנתיים, שנראות היום כמו קצת יותר מעשרים, ישבנו המפקד שלי ואני וחשבנו על כל הדרכים היצירתיות להביא אמן גדול להופעה קטנה לחיילי המילואים שאנחנו. אם להיות כנה, הוא זה שחשב, אני זאת שהרסתי לו והוצאתי לו את הרוח מהמפרשים. אני רוצה לוקיישן מגניב, אוכל טוב, והופעה של אמן. הוא אמר. אני רוצה להביא אמן. ששר מהלב, שיש לו שם מוכר ואמירה ערכית. איש טוב, שיסכים להקדיש לנו מזמנו. אף אחד לא יבוא. אמרתי לו. אנחנו לא לוחמים ואין מלחמה, וגם אתה מדבר על יוני. אמנים אמיתיים עמוסים ביוני. אף אחד לא יבוא, כולם ינפנפו אותך בנימוס. יבוא. מישהו יבוא. הוא אמר. יאמר לזכותו שהוא לא ויתר, הוא עשה לילות כימים לחפש את ההוא שיבוא. כל כך הרבה לאוים ואוליים הוא קיבל, כל כך הרבה טלפונים למי שאולי מכיר מישהו שמכיר מישהו, כל כך הרבה דקות ארוכות על הקו, הסברים, מי אנחנו, למה אנחנו, למה זה חשוב לו. ואז הגיע כן אחד, אמן אחד, שיש לו שם מוכר ואמירה ערכית, ובעיקר אכפתיות גדולה, מסירות ותשוקה, בלי יחצ"נות, בלי רוח וצלצולים, בפשטות כנה ומרגשת. היה לו רק תנאי אחד. שתהיה במה מסודרת ופסנתר. בחמש בערב הגעתי לתת יד בהכנות על הגג בהרצליה או אם להיות כנה, לטעום את המטעמים הנדירים של עיז'ו במסווה של באתי לעזור... מהחניה הרחוקה שמעתי משהו שהיה נשמע כמו עברי לידר. חשבתי לעצמי, שאיזה מצחיקים האנשים שלנו, כל אלה שבאו לעזור עלאק, שהם מקשיבים לפלייליסט של עברי לידר כשעוד מעט הם ישמעו אותו באמת.. מה רבה הייתה תדהמתי כשהגעתי למעלה והנה הוא יושב בכבודו ובעצמו על במה שבנו טובי הנגרים אצלנו, מנגן בפסנתר שהועמד לרשותו ושר. נדמה לי שקוראים לזה באלנס, אולי חזרה גנרלית, אני מעדיפה לקרוא לזה מקצוענות. האנשים שלנו, הוזמנו לשבע וחצי, אבל אתם יודעים איך זה עם אנשים, אוכלים, שותים, מצגת, ברכות, תודות. ורק אז – הופעה. בינינו, גם אם היה בא עם סתם גיטרה, בלי שום חזרה גנרלית ועם קול צרוד אף אחד לא היה מתלונן, גם אם היה בא עם פלייבק, לא ממש היו מתבאסים, היה שר שיר אחד – היו אומרים תודה, שניים – היו מוקסמים. שלושה - מה רע? אבל עברי לידר בא להופיע. הוא לא נתן לנו להרגיש לרגע – שהוא עושה לנו טובה. שבגלל שהוא בא בהתנדבות, אז הוא מביא רק עברי, בלי הלידר. הוא בא. ונתן שואו, כולל סיפורים מרגשים, טיולים אל הקהל הקטן וממנו, כולל במה ופסנתר מכוון, נגנים בליווי מקצועי, אש וניצוצות. בתשע וקצת, אחרי ששרף עלינו אי אלה שעות של חזרות וסתם לחכות שנסיים את הטקסים המצחיקים שלנו הוא עלה לבמה ושם לנו את הלב שלו בידיים, פרט על מיתרי הלב והפסנתר והגיטרה של כל אחד ואחת בקהל.. אני מודה שאף פעם לא הייתי איזה גרופית שלו, השירים שלו לא היו מעולם פס הקול של חיי, אבל למדתי ממנו בערב ההוא יותר ממה שלמדתי מהרבה מאד נותני שירות בחיי, אם כבר החלטת לתת, אז תן מכל הלב, אבל אל תהיה פחות מקצוען ממה שאתה תמיד. בסוף, זה השם שלך שם על הבמה. הרבה פעמים אני מדברת עם לקוחות שלי על משברים עם הלקוחות שלהם, לא פעם מעורבת בשיחות האלה תחושת תסכול גדולה, על חוסר הכבוד של הלקוח לשעות העבודה, על המשא ומתן הבלתי פוסק, ההנחות, על הצורך של הלקוח בזמינות של בעל העסק, על העיכוב בתשלום, על דרך הביטוי וכו'. הרבה מאד בעלי עסקים מתמודדים יום יום עם הצורך הזה בגבולות ברורים בינם לבין הלקוחות שלהם, בטח ובטח בתקופה הנוכחית שדורשת מהם להיות גמישים יותר ולהודות על כל לקוח. הרבה פעמים אני מרגישה שרוצים ממני תשובות, מודל טוב, או הנחיה חד משמעית איך לטפל בלקוח מעצבן. אבל האמת היא שכדי לתת ללקוחות שלנו שירות טוב באמת, מעבר לכל המודלים, הטיפים והשיטות החכמות, צריך קודם כל לאהוב בני אדם ולהיות מוכנים להכנס לנעלי הלקוחות שלנו. צריך להיות מוכנה להגדיר קודם כל לעצמי את הגבולות שלי, מה אני מוכנה לתת ובאיזה מחיר. מי קהל היעד שאני מבקשת לי? נכון שזה א ב' של שיווק – להגדיר קהל יעד ברמת תכונות האופי, תחומי העניין וכו', אבל אני מציעה לאפיין גם את סף הגבולות של הלקוח שאני מבקשת לי – באיזו דרך ובאיזה אופן אני רוצה שהוא יתקשר איתי? מה אני מאחלת לעצמי שיקרה בכימיה בינינו? מה הסטנדרטים שאני מציבה במסגרת השירות שלי, ועל מה אני לא מוכנה בשום אופן לוותר? אם בכל זאת חשוב לך לצאת עם כמה טיפים חשובים לשירות לקוחות טוב יותר, הנה הם ממש על רגל אחת: תיאום ציפיות - עוד לפני שהלקוח הופך ללקוח נעשה איתו שיחת תיאום ציפיות, שתבטיח שהשירות שהוא מקבל יהיה תואם למה שסוכם איתו בשלבים מוקדמים. לא נתעכב רק על התוצאה הסופית, אלא גם את הדרך – התהליך שהלקוח צפוי לעבור, השעות שבהן נהיה זמינים, אופן ההתקשרות המועדף, תנאי התשלום ועוד.. האם יש לך תהליך ברור שכל לקוח עובר ברגע שאתם מתחילים לעבוד? האם ברור לשניכם מה השלב הבא? מה חשוב ללקוח לקבל בתהליך אצלך? איך נראית כל תחנה? אם אין תהליך ברור כזה בנמצא, זאת קרקע פוריה לבעיות. יש בעיה? אל תפחדו לדבר עליה. - בעלי עסק רבים מפחדים להתמודד עם לקוחות, או לדבר עם לקוחות "מאוכזבים", הפתרון הכי קל הוא הטמעה של תהליך עדכון שוטף, לקוחות יודעים להעריך את זה, ומי שלא – אתם ממילא לא רוצים לעבוד איתו, מעבר ליתרון השימור, זה יאפשר חשיבה על פתרונות יצירתיים ולהתמודד עם בעיות בצורה שונה. הלקוח במרכז - השקעה בלמידה על הלקוח, הצרכים שלו והאתגרים שבגללם הוא פנה אליך תחדד את הערך המוסף שלך עבורו, מה עוד הוא יכול לקבל ממך על מנת לשפר את עצמו ואת העסק שלו, שהרי ההצלחה של הלקוח היא ההצלחה שלך, היא תאפשר ללקוח שלך להעריך אותך יותר, ולרכוש יותר שירותים/מוצרים ואולי אפילו להביא את הלקוחות הבאים שלך. לקוח המליץ עליך? זה לא מובן מאליו! נדאג להכיר את הלקוחות שלנו, להרגיש מה מניע אותם, מה חשוב להם, ולהודות להם בכל צורה שהיא. משוב - מדי פעם נשלח ללקוחות שלנו סקרים קצרים עם 2 או 3 שאלות כדי לקבל את המידע שהכי חשוב כרגע, ככה גם נקבל משוב וגם זו הזדמנות נהדרת לשמור על קשר עם לקוחות ולהבין מה בוער להם היום. שירות לקוחות ותמיכה - כשהלקוח נתקל בקושי זה הרגע שבו הוא הכי צריך אותך, אם אנחנו מגבילים את שעות השירות, נדאג להשאיר אלטרנטיבה, נגדיר מראש באילו מקרים כן ניתן לפנות אלינו מחוץ לשעות השירות, וכן נשאיר אפשרות לעזרה ראשונה - סרטוני תמיכה או מענה זמני. לקוח עזב / התלונן / כעס? קודם כל שותים כוס מים ואחר כך מפיקים לקחים! נבצע תחקיר, נסיק מסקנות ונמנע מצבים שכאלה בעתיד. בלי הנחות. הכי קל להגיד שהלקוח טועה, החוכמה הגדולה היא לשאול איפה אני טעיתי בדרך - מה אפשר היה לעשות אחרת? מה היו נורות האזהרה? מה צריך לסדר בחווית הלקוח את התהליך אצלך כדי למנוע אירוע דומה? יש לך עוד רעיונות וטיפים שיכולים לסייע בחווית שימור הלקוח? תמיד שמחה לשמוע ולהכיר..

כסף ... או למה יש לאחרים יותר מז״ל? בשישי האחרון עמדתי בתור לתור לדגים. זאת לא שגיאת כתיב, אלה הם דברי הימים של התקופה - אנשים עומדים בתור לתור. יש תור לדגים, ותור לקופה, יש תור לקופת החולים, ותור לכניסה לסופר. תור לכל חור. אז עמדתי בתור לתור לדגים. האיש שאחריי הרים רגע מבט מהנייד רק כדי לנזוף באיש שלפניי שירים את הראש מהטלפון כי הוא לא מתקדם מספיק בקצב (לא באמת היה לאן להתקדם, זה פשוט שהוא לא צעד למקום שאליו אמורים היו לצעוד כשעומדים בתור כדי לייצר הרגשה של התקדמות), אבל בין לבין כולם כאחד היו שקועים בטלפונים ובאנחות קולניות על התור טרם כניסתם לחנות. לקחתי איתי את הזאטוטים. בכל זאת, תור קילומטר מהבית בהמתנה לסלמון, זה הכי להריח את הים שאפשר בימים אלה.. אבל הם, עם כל הכבוד לפרשנות שלי לחופש, דווקא גילו חדווה גדולה יותר לשלוליות, עזבו את התור ורצו לקפץ.. השלוליות הובילו לבוץ, לשבילים נסתרים בערוגות המרכז המסחרי, ולאושר גדול מהול ברסיסי טיפות גשם קטנות.. הצלחתי לראות את כל זה (ולהנות!) כי אני עובדת קשה על להיות פחות בטלפון – (לא תמיד זה מצליח לי, אבל תכף מרחיבה למה בכל זאת אני עושה מאמץ).. אמא!!! תראי! היא רצה אליי בעיניים נוצצות... תראי מה מצאתי !! היא מגישה לי אגרוף חצי פתוח מלא בוץ ובתוכו טמון אחר כבוד מטבע מטונף של 10₪ אחר כך היא מכניסה את המטבע בהנאה לפאוץ׳ בסגנון נועה קירל שלה וחוזרת לקפוץ. ככה פשוט. אני לא מופתעת בכלל שהיא מצאה. בכללי, עד לפני זמן מה הייתי משוכנעת שבגלגול הקודם הילדה הייתה בכלל גלאי מתכות, ולא רק בגלל שהיא מרעישה ומצפצפת על בסיס קבוע, אלא בעיקר בגלל שהיא פשוט מוצאת כסף. כל הזמן. בכל מקום. סנטים על סנטים ברחובות פריז, צמיד זהב בשדה התעופה, מטבע חשמונאי עתיק בנטיעות של בית הספר, אגורות, שקלים ועכשיו גם מטבעות של עשר בסמטאות הפרברים של עיר העתיד מודיעין.. עם שטרות זה קצת יותר מסובך לה, אולי כי יש מי שמוצאים אותם לפניה, אולי כי פחות אנשים נוטים לאבד פחות שטרות, אולי כי רוב האנשים לא מתאמצים להרים מהרצפה פחות מ20₪, אולי כי הגלאי שלה עוד לא מספיק מפותח.. ככה או ככה, שטרות היא (עדיין) לא מוצאת.. אבל בכל פעם שהיא כן מוצאת, אח שלה הקטן רוקע ברגל ומכריז - זה לא פייר!! יובל תמיד מוצאת ואני לא! והוא צודק. זה באמת לא פייר. ועד לפני כמה שנים גם אני חשבתי בדיוק כמוהו - שזה לא פייר.. גם אני הייתי משוכנעת שיש אנשים שיש להם יותר מזל, ויש מי שלא, וזה מה יש, והיש הזה הוא פשוט - לא פייר אחד גדול. אני למשל, מעולם לא זכיתי בהגרלה. אף פעם. יותר מזה, אני לא יכולה לשכוח איך פעם, כשהסרט ״מלך האריות״ בדיוק יצא לראשונה לקולנוע, הייתה פרסומת שמי שקונה שמפו ומרכך של ״מלך האריות״ מקבל/ת תיק ממותג ללא הגרלה, כמובן שהכרחתי את ההורים שלי לקנות רק בשביל לעמוד יפה בתור ואז לגלות שנגמר, בדיוק בתורי. וככה הסתובבתי לי בעולם איזה תקופה, עם התחושה הזאת, שאני לעולם לא אזכה בכלום, אפילו לא במה שהוא ללא הגרלה. כי זה פשוט ה(אין) מזל שלי. אני לא יודעת לשים את האצבע במדויק על הרגע שבו שמתי לב שאני דווקא אחד האנשים הכי ברי מזל בעולם, אבל אני כן יודעת שהיה רגע שבו למדתי את הנושא ברצינות, בשביל להבין שיש מי שיוצרים לעצמם מזל טוב, ויש מי שיוצרים לעצמם מזל רע. וזו לא סתם תחושת בטן, זה מדעי, מגובה במחקרים, ויש לזה אפילו סיבה וסיבה טובה יותר להתחיל להתאמן על זה. אחד החוקרים המסקרנים והמונגשים ביותר בתחום הוא פרופסור ריצ׳רד וייסמן, פסיכולוג וסופר בריטי שהחל את דרכו דווקא כקוסם, ובהמשך למד פסיכולוגיה וחקר לעומק את תחום המזל והדרך שבה תופסים אותו א.נשים שונים. שניים מהניסויים המפורסמים שלו הם הנחת שטר של חמישה לירות שטרלינג על מפתן בית קפה, וניסוי ספירת התמונות. בניסוי הראשון וייסמן הזמין לבית הקפה אנשים שונים שההבדל ביניהם היה האופן שבו ענו על שאלון מקדים לגבי תפיסת עצמם כברי/חסרי מזל. לקפה הם הוזמנו מבלי לדעת על מה ולמה.. מי מהם הבחין בשטר ומי נכנס לבית הקפה בלי להבחין בו? מי מהם קשר קשרים עם האנשים סביבו בזמן שחיכה ללא נודע ומי העביר את הזמן בלכעוס על הזמן שהוא מבזבז? ובכן, אנשים חסרי מזל מספרים שהכל הולך להם לא כמו שהיו רוצים- הם מתקשים בעסקים, במציאת עבודה ההולמת את כישוריהם, הלקוחות שלהם תמיד מעצבנים, הם "גרועים" בשיווק ובכלל, וכולם נגדם, אפילו היקום בכבודו ובעצמו. בעוד שעמיתיהם בעלי המזל יעידו שהכל הולך להם בחיים. יש להם ילדים מתוקים, בני זוג מהממים, הם מתקדמים בעבודה, יש להם שאיפות וחלומות ובעיקר אמונה, ובכלל, הם בדיוק איפה שהם רוצים להיות או ממש בדרך לשם.. בבסיס מחקריו ביקש ריצ'רד וייסמן לבדוק אם באמת מדובר בעניין של מזל טהור, או שאולי מדובר בהבדלים שיש להם בסיס פסיכולוגי. בניסוי השני ביקש וייסמן מהנבדקים לדפדף בעיתון, ולספור את מספר התמונות המופיעות בהם, באחד העמודים הפנימיים וייסמן שתל מודעה על חצי עמוד שמבקשת מהקורא.ת להפסיק לספור מאחר שיש 52 תמונות.. ובכן האנשים חסרי המזל ראו כמובן את המודעה וספרו אותה כמו גם את כל התמונות, עד הסוף.. בעוד שבעלי המזל ראו אותה ועצרו. אם כן, מהו מז״ל? - להיות במקום הנכון, בזמן הנכון, ולעשות מקסימום פעולות. כדי שיהיו מקסימום תוצאות. האם אפשר אם כך, לייצר יותר מז״ל? אני (ולא רק אני) חושבת שכן. אם נדבר שוב על יובלי שלי, אז נגיד שאנחנו וטובי הרופאים מציידים אותה באסמכתאות המעידות על זה שהיא #היפראקטיביתקשבוריכוזויסותחושי אמנם, אבל בתכלס, מדובר בילדה שאלוהים בעצם השאיר לה את כל הערוצים פתוחים - כי קשב פתוח מאפשר לזהות הזדמנויות ולנצל אותן. להבדיל מחסרי המז"ל – שנמצאו כממוקדים מאד במשימה, בעלי המז"ל – ממוקדים בהזדמנות - למשל, לראות מודעה מעניינת בעיתון, או מטבעות כסף על הרצפה או לקוח פוטנציאלי, או מודעת דרושים מעניינת או חבר חדש או סתם שני ילדים משחקים בשלולית בתור לתור לדגים. האם אפשר להתאמן על זה? כן, בהחלט. בתור התחלה אפשר לסיים לקרוא את המאמר הזה ואז לשים את המכשירים בצד ולהתחיל להסתכל מסביב.. מיד אחר כך כדאי מאד להתאמן בבחירת המילים, בזיהוי האמונות המגבילות שלנו לגבי איזה מזל חיצוני שאמור לקפוץ עלינו מאיפה שהוא ולהתחיל להוקיר תודה על מה שכן יש לנו ועל המזל הטוב שלנו. או אם תרצו ההבדל בין המילה "אם נצליח" למילה "כשנצליח" – זה לא סתם הבדל סמנטי, זה הבדל אמוני שמייצר מציאות (כמו כל הבדל בין "כש" ל"אם"). הבדל נוסף טמון בהתמדה – בעוד חסרי המז"ל מותרים מראש (כי אין להם מזל ממילא), בעלי המז"ל מתמידים ומתעקשים (כי זה חייב להצליח!) תפיסת המציאות של שני הצדדים מחייבת את השניים לתוצאות טובות יותר ומאפשרת להם להתמיד לטווח ארוך יותר, אבל לצד זה, להיות משוכנעים שאם לא הלך להם, יבוא משהו אחר טוב יותר (ולכן.. קל יותר לקום ולנסות מחדש). נאמץ תפיסת חיים שגורסת שהכל לטובה – ונתפלא כמה מהר דברים יתחילו להתבהר לטובה. הצעד האחרון - נתחיל להתאמן - לפתוח שיחה עם זרים, להתרגל לעמוד בתור, בלי לברוח ממנו למכשיר, להסתכל שוב על אותם מקומות שאנחנו רגילים כל כך ללכת בהם ולנסות למצוא בהם משהו מסקרן שלא ראינו עדיין, להזכיר לעצמנו שכל דבר הוא הזדמנות מופלאה, שכל אחד הוא נס. גם אנחנו. בהצלחה (:

יעדים לפני כמעט שלוש שנים היא התקשרה בפעם הראשונה. סיפרה את הסיפור שלה על רגל אחת: אנחנו טובים במה שאנחנו עושים, היא אמרה, אנחנו רק קצת הלכנו לאיבוד. בין הבית לילדים, בין הררי הכביסות, הלקוחות, ומעט הזוגיות שעוד נותרה אנחנו מנסים לעשות סדר ולא כל כך יודעים מאיפה להתחיל. לאן אתם רוצים להגיע? שאלתי. מה'זותמרת? היא שאלה. מה היעד שלכם? אה! אנחנו רוצים להרוויח יותר.. המממממ וכמה אתם מרוויחים היום? אה. אני חושבת שבסביבות 20,000 ₪ רווח או הכנסות? אה. רגע. לא. התכוונתי להכנסות, היא ענתה.. אם כך, האם תהיו מסופקים במידה והיעד לשנה הבאה יעמוד על הכנסות של 20,001? מה?? לא! מה פתאום?! אבל זה עונה על היעד שהצבת, בלי שום ספק 20,001 זה יותר מ20,000. כן, אבל זה לא רציני. אוקיי, שאלתי. אז מה כן יהיה רציני? יותר, היא ענתה, אנחנו נרצה להרוויח יותר, הרבה יותר. כמה הרבה יותר יהיה מספיק רציני? תראי, היא חשבה רגע, לקחה נשימה עמוקה, ואז המשיכה – אני לא יודעת להגיד בדיוק, כי כבר תקופה ארוכה שאנחנו מתגלגלים עם העסק, את יודעת, חיים מהיד לפה, אבל אני כן יודעת שכל מה שנוכל להרוויח יותר, יהיה טוב, זה לא יהיה רציני לזרוק לך סתם מספר, יש לי מיליון טבלאות עם מספרים שכתבתי, הכפלתי את המוצר במספר לקוחות, אבל באף חודש אנחנו לא מגיעים להכנסות כאלה, אולי פעם אחת... לקח זמן לשכנע אותם להעיז להציב יעדים, שלא נדבר על להציב יעדים שאינם רק הכנסות כאלה הקשורים בערך, בהתפתחות העסקית, בנראות, במוצרים, ואפילו זליגה קלה לאיזון בין הבית למשפחה. לקח להם זמן להפוך את הטבלאות לתוכנית עבודה, למעשים, לפעולות, לעבודה יומיומית. שימוש מושכל הן בקביעת היעדים עצמם והן בהגדרה איכותית ומדויקת שלהם מסייעים לנו להפוך בסופו של דבר שאיפות וחלומות למטרות ברות השגה, ולכן גם את היעדים וגם את המטרות שבאות בעקבותיהם אנחנו מנסחים בצורה ברורה ובהירה, אחד הכלים הטובים בעייני לעשות את זה הוא "מודל SMART" מהם ראשי התיבות של מודל סמארט S.M.A.R.T? מפורט S = Specific מדיד M = Measurable בר השגה A = Attainable רלוונטי R = Relevant תחום בזמן T = Time bound מפורט / ספציפי המטרה שאנחנו קובעים לעצמנו חייבת להיות מוגדרת היטב, באופן שיאפשר לנו בנקודת זמן נוכחית לדעת בוודאות שהשגנו אותה, או במילים אחרות – בלי מקום לפרשנות סובייקטיבית. מדיד יש לנו אפשרות למדוד את העמידה במטרה, בכמויות, מספרים, סקרים, אחוזים, תאריכים, זמנים. בר השגה נבדוק – האם הצבנו יעדים ומטרות ריאליות? האם יש לנו את כל המשאבים הדרושים? הכלים? היכולות? בהחלט כדאי לאתגר את עצמנו ולא לוותר לעצמנו, אבל בין אתגר לפנטזיה צריך לוודא שלא לוקחים סיכון גדול מידי מצד אחד ולא מייאשים את עצמנו מהצד השני. רלוונטי האם היעד שקבענו או המטרה בעקבותיו רלוונטית למטרות ארוכות הטווח ולסדר העדיפויות שיצרנו? היעדים נגזרים מחזון ברור ומוסכם על כל הצדדים, יכול להיות שנחליט ליישם חלק ממנו השנה וחלקים ממנו בשנה הבאה, אם היעד לא תואם את החזון, ולא מקדם אותנו בדרך אליו, הוא כנראה לא רלוונטי כרגע – בדקו שוב ונסחו מחדש או דחו אותו למימוש בשנה הבאה. תחום בזמן מתי יקרה מה שאנחנו רוצים שיקרה? הדד ליין יקבע למעשה את קצב ההתקדמות, ממנו נגזור מטרות אופרטיביות לתוך גאנט עבודה שנתי (אגב, אם חשקה נפשכם בגאנט של 2021 – דברו איתי ואעביר לכם) לסיכום: לא נכתוב כיעד – בשנה הבאה נרוויח יותר. גם שקל יותר, הוא יותר. נציין סכום מדויק, ריאלי ובר השגה, שיהיה רלוונטי לניתוח שלנו את הסכום שאנחנו צריכים להרוויח במועד מדויק. המהדרין והמהדרניות– ינסחו את היעדים בלשון הווה – כלומר בתאריך X אני מרוויחה Y אחד הדיאלוגים האהובים עליי בספרי הילדים הוא זה של אליס והחתול במפגש הראשון שלהם בארץ הפלאות: "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא איכפת לי כל-כך לאן – "אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול. "– בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר. "בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה". הוא נכון במידה רבה בעייני גם בעולם העסקי (כמו אגב הרבה מאד מהדברים בספר המשוגע הזה). בהיפוך – אם אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, כלומר, אם נדע בדיוק איך נראית נקודת הזמן הזאת, איך היא מרגישה, ולא פחות חשוב - איך אנחנו מרגישים ומרגישות בה ותוך כמה זמן אנחנו צפויים וצפויות להיות שם, ואם נתמיד בהליכה לכיוון ומידי פעם נפתח את התוכנית שלנו, נוודא שאנחנו בדרך הנכונה ונעשה כל מה שצריך בשביל לדייק את הדרך – אז נגיע. ואם לעומת זאת, רק נתמיד, בלי להחליט מה היעד – וודאי נגיע לאנשהו...

טרולים תגידי מותק. יש לך במקרה בובה של טרול? לא. היא היא נפנפה אותי באלגנטיות תוך כדי שבדיוק חטפו או החזירו או משהו בקונספט דומה את נועה קירל באיזו תוכנית, שבה נועה קירל מגלמת את עצמה ועוד מישהי שדומה לה אבל היא לא היא, היא כאילו מכוערת ושרה יפה ואז לפעמים אנשים מתבלבלים ביניהן או משהו כזה, אבל שוב, יכול להיות שלא הבנתי את הקונספט עד הסוף. מפה לשם – אין לה בובה של טרול. רגע. היא צעקה לי בעודי נעלמת לתוך המטבח, למה את צריכה בכלל בובה של טרול?!? אני כותבת פוסט, אז רציתי לעשות תמונה משעשעת שלי מחזיקה כזה טרול... אההה היא אמרה, עוקבת במתח אחרי אחת הדמויות, שנראית בעצמה קצת טרולית כזאת, תוך כדי סריגה באצבעות של משהו שאמור בסוף להיות צעיף, או שטיח, או גם וגם. למה את כותבת על טרולים?? היא המהמה מתחת לשפם שאין לה בלי להזיז אליי אפילו חצי מבט. אפשר להגיד מיליון דברים על הטרולית שלי, אבל דבר אחד שאותו רבים נוטים לפספס בעניין ה#קשבוריכוזויסותחושי שלה ושל טרוליות תוססות שכמותה, הוא היכולת הפנומנלית לעשות מיליון ושש דברים במקביל. בקצב שמסחרר אפילו ספינר ממוצע. עד כדי כך הוא מסחרר שלא פעם אני לא עונה לשאלות שהיא שואלת, רק בגלל שאני משוכנעת שהיא סתם שואלת, ולא בשביל לקבל תשובה. אבל אז, בדיוק כמו הפעם, עוברות כמה דקות והיא אומרת – אמא? ואני מרימה אליה פרצוף מופתע ואז היא מחדדת, למה את כותבת על טרולים?? סתם, אני אומרת לה בחצי ספק שהיא באמת איתי. אני פשוט כותבת מאמרים מא- ת לא.נשים שיש להם עסק והגעתי לט'. ואני מדברת הרבה על טרולים, בכלל, לא רק במה שקשור לעסק, אז זאת הזדמנות קצת להרחיב. טובבבב היא אומרת, ומושכת את הב' במקביל לכתפיים במין חוסר חשק שחותם את השיחה שלנו ומחזיר את המיקוד לנועה (מצאו אותה בינתיים! יש!) אז אין לי תמונה של טרול, אבל יש לי מה להגיד עליו. בקצרה - לכולנו יש טרולים. הם גרים לנו בראש ואוכלים מחשבות. בהרחבה - מחקרים מוכיחים שטרולים אוהבים בעיקר מחשבות שליליות, והן הופכות באופן אוטומטי לסביבת גידול מאד פוריה עבורם, עד כדי כך שבסביבה כזו הם גם דואגים להביא חברים ומשפחה, וזה כל כך לא נדיר למצוא אנשים שיש אצלם קהילת טרולים בראש. זה לא אני אמרתי, זה המחקרים. ובכן, מה עושה קהילה פעילה של טרולים אתם שואלים? היא מניאה (כן מניאה – שזה כמו מניעה אבל הפוך, ואם אין כזאת מילה באמת, אז צריכה להיות), היא מניאה את האדם מלעשות פעולה כלשהי, בכל תחום. יש טרולים של זוגיות, של חברות, של עמידה מול קהל, יש טרולים של דיאטה וטרולים של מערכות יחסים עם ילדים, טרולים למערכות יחסים להורים, טרולים מניאי חלומות ועוד.. אבל אלו שאני אוהבת במיוחד הם טרולים עסקיים. למעשה מדובר בטרול שבניגוד לחברים שלו שמגיעים עם טרולי, הוא בא עם תיק ג'יימס בונד וחולצה מכופתרת, ויש מי שחושבים שהוא מין יצור רציני כזה, אבל תכלס, הוא סתם אחד, בדיוק כמו החברים שלו, והוא, בדיוק כמותם אוכל מחשבות שליליות לארוחת בוקר (וצהריים, וערב..) הטרולים העסקיים מספרים לבעלים שלהם שהם סתם. הם משמינים מנחת כשבעל.ת העסק רוצה לספר לכולם כמה הוא טוב, אבל במקום זה הוא אומר: אני? מה מיוחד דווקא בי? אני סתם עוד.... הם עולים קילו במשקל כשבעלת העסק חולמת חלום מגניב, אבל במקום זה היא אומרת לעצמה: אני? איזה נסחפת אני.. אני בחיים לא אהיה כזאת... כמו.... הם מתנפחים מגאווה בכל פעם שהבעלים שלהם מיואש. כשהוא או היא מסתכלים בראי ואומרים לעצמם – לך זה לא יקרה, לא מגיע לך. את לא.... אל תעופ/י על עצמך. בכל פעם שלקוח לא מרוצה הם אומרים – ידענו! בכל פעם שמישהו כותב לנו המלצה – הם אומרים.. הוא בטח סתם אומר... בכל פעם שבא לנו לכתוב לכל העולם ואחותו על השירות החדש שלנו – הם אומרים – די לדחוף את עצמך בכל מקום! ברגעים של משבר, ברגעים של אין.. כשנכנס סגר או יוצא סגר, כשאף אחד לא מתקשר להזמין שום דבר. הו אז.. בדיוק אז הם חוגגים וקוראים לטרולים נוספים להצטרף לקהילה. אלו בדיוק הרגעים שטרולים אוהבים. הבשורה הרעה היא, שאי אפשר באמת להיפטר מטרולים, הם תמיד יהיו שם, רעבים, בפינה הקטנה של הראש, הם יושבים שם ומחכים להזדמנות. הבשורה הטובה היא שאפשר להילחם בהם, והדרך לעשות את זה עוברת בתזונה שלהם, בסיפור שאנחנו כל כך אוהבים לספר לעצמנו. בדיכוי הדיכוי. תגידו, שמתם פעם לב כמה פעמים ביום אתם מזינים את הטרולים שלכם? אולי גם קצת את הטרולים של האנשים האהובים עליכם? סתם ככה, מתוך הרגל? כמה פעמים הסתכלתם לעצמכם בלבן של העיניים ואמרתם לעצמכם – שאתם יכולים, שהם יכולים? שאפשר.? בערב כעסתי עליה על משהו, אני אפילו לא זוכרת על מה, עליה ועל אחיה הקטן. יצאתי וחזרתי וקיפלתי כביסה ברעש תוך כדי ניעור, ואגב סגירה ופתיחה של ארונות ככה שיישמעו שאני ממש כועסת. ואז ראיתי אותה מחבקת אותו ושמעתי אותה אומרת לו בציטוט די מדויק וברגישות אין קץ: אל תגיד ככה על עצמך! אם אתה תגיד על עצמך שאתה טיפש, אז לאט לאט כולם יחשבו שאתה טיפש! ובסוף באמת תהיה טיפש. ואתה בכלל לא. אתה חכם ונהדר, וגם אם עשית טעות, וגם אם אמא ממש כועסת עלינו בגללך (היה פה קצת הדגשה לטעמי גם של הממש ובמיוחד של הבגללך, אבל לא אהיה קטנונית הפעם), זה עדיין לא הופך אותך לטיפש. תגיד לעצמך שאתה חכם, ושוב תגיד את זה ושוב ושוב, ואף פעם אני לא מרשה לך יותר לדבר ככה אל עצמך! שמעת אותי?! בלילה, שניה לפני שהיא עצמה את העיניים, היא שאלה – תגידי אמא, הסתדרת בסוף עם הטרול? כן אמרתי לה, נראה לי שזה יהיה בסדר.

חומוס חליל וחשיבה יצירתית בשיווק כבר כתבתי בעבר על "טעויות" גאוניות שעושים בעלי עסקים, גם אז התפתיתי לכתוב על אוכל, שאני אוהבת מאד (מה אני אעשה, זה חזק ממני...), אז הנה אני עושה את זה שוב. למה "טעויות"? נשחק ביחד את המשחק הזה ואעשה מאמץ שאצליח להעביר את קו המחשבה שלי הלאה: נניח שאתם אלופי העולם בחומוס. מה זה אלופים? אין לכם מתחרים. ונניח שהחלטתם (בימים כתיקונם, לאו דווקא בימים האלה) לפתוח חומוסיה, כזאת שמוכרים בה פיתות בשרניות, מסבח'ה עם רוטב שעושה חמוץ בצד של הלשון.. זיתים דפוקים מרירים כאלה בצלוחיות סירה לבנות על שולחנות דבקים בטעם של פעם... כזה. חיפשתם לוקיישן טוב ומצאתם אחד כזה בלב ליבה של העיר רמלה, בין סמטאות האבן, רחוק מחניה הגיונית, קרוב לשוק ולעיר העתיקה.... הצבתם שולחנות, הדלקתם את גריל הפחמים, מצאתם עובדים מסורים, פתחתם את הדלתות – מזל טוב! יש לכם עסק! חשיבה יצירתית בשיווק אם אתם אנשים נבונים, ואני משוכנעת שאתם כאלה, הרי אין סיכוי שתפתחו עסק, לא כל שכן מסעדה בלי להתייעץ עם בעל מקצוע. ולכן סיכוי סביר שתשבו עם יועץ/ת עסקי/ת, תבנו תוכניות, תחדדו אסטרטגיות ותרקמו יחד חלומות על חומוס.. אם היועץ/ת שלכם איש/אשת מקצוע טוב/ה, ואין לי ספק שמדובר באחת כזאת, סביר שתפלחו יחד את קהל היעד על הרגליו ותתאימו לו נכס דיגיטלי שיתאים לו ויביא אותו בהמוניו.. ובכן, היו רגע היועצים העסקיים של עצמכם. עצמו עיניים ודמיינו איתי את הפלטפורמה הטובה ביותר לקהל היעד של חומוס טעים וותיק שנמצא ברמלה. איפה הוא נמצא קהל היעד הזה? איפה הוא רגיל לחפש את המסעדות שלו? איך פונים אליו? איך מספרים לו? באיזה שפה שיווקית משתמשים? אני מניחה שיש לכם כמה וכמה רעיונות, לא? אני יותר ממניחה שאף לא אחד מהם יהיה פרופיל בועט ונועז בטוויטר. למה לא טוויטר? כי החשיבה השיווקית המסורתית הקלאסית של בעלי עסקים (וגם לא של היועצים והיועצות שלהם), ובוודאי של עסקים מהסוג הזה, לא מובילה אותנו לשם, הקהל לכאורה לא נמצא שם, לא מדבר שם את השפה הזאת, זה לא מסוג הדברים שמוכרים פיתה עם חומוס.. אז למה בכל זאת גאונית? כי זה כל הקסם... מסעדת ח'ליל הותיקה ברמלה, עשתה בשנים האחרונות סיבוב פרסה ולקחה סיכון מחושב של שיווק בטוויטר. גילוי נאות - אני לא מכירה את הבפנוכו של המסעדה, לא מכירה את איש השיווק, לא את היועצים שכן או לא נמצאים שם, חוץ מהמסבח'ה שלהם עם הרבה הרבה רוטב בצד וחריף, לא מכירה שם כלום, אין לי גם מושג לגבי שביעות הרצון שלהם מהתוצאות, אבל אני יודעת שמדובר בגאונות – לא פחות, הן ברמת הרעיון אבל יותר מזה – בביצוע. איש הטוויטר שלהם, מדבר הלכה למעשה בקולה של המסעדה. חוסך במילים אבל לא בביקורת, מחדד מסרים, מתכתב עם ארגונים גדולים (נטפליקס, יס, קבוצות כדורגל, משרד רוה"מ – יו ניים איט!), עונה ומגיב והופך למעשה להיות קול שונה, ייחודי, מסקרן ומפתיע של מסעדת חומוס קטנה בעולם הטוויטר הגדול, למעלה מ-3,000 עוקבים כבר יש לה, למסעדה, זה לא הרבה כמו אושיית אינסטוש, אבל זה גם ממש לא מעט בשביל אושיית חומוס בטוויטר שפתחה רק במרץ 2019. וזאת בהחלט התחלה יפה שמייצרת תכנים שנוגעים בבטן הרכה בעקביות, ובהתמדה גם בזמנים המורכבים האלה. שיווק זה לא מכירות, גם זה מושג קצת מבלבל, אבל שיווק הוא ראשית המשפך, בעוד מכירות הן קצה קצהו. שיווק כידוע, אנחנו עושים בכל מקום, הוא יצירת ההזדמנות, בעוד מכירות הם הרגע שבו הפיתה עושה סיבוב בצלחת, בין שתי הקצוות האלה מושקעת הרבה מאד אנרגיה של בעלי העסקים לייצר תשומת לב, למקד את הקהל, ליצר הזדהות עם המוצר ועוד.. האם בח'ליל בונים על חשיפה גדולה יותר שתגיע בעקבות? לא יודעת.. האם הם בונים אסטרטגיה יחידנית במדבר הטוויטרי? לא יודעת.. האם הם סתם משתעשעים ומצליח להם? לא יודעת.. מה אני כן יודעת – שזה חמוד, קליל, בועט, ושונה. שאני לא מכירה הרבה יועצים שהיו מייעצים ללקוח שלהם עצה כזאת ולא הרבה בעלי עסקים שהיו מקבלים את העצה, שאם אני מדברת מנסיוני, אז אחת הבעיות הגדולות שאני מתמודדת איתן היא להזכיר לבעלי העסקים האהובים עליי שיש כל כך הרבה ערוצי שיווק חוץ מפייסבוק וכל מה שצריך הוא לחקןר, לפתוח את הראש ולהעיז. זה מזכיר לי סיפור חמוד שמספרים תמיד בקורס מבוא לשיווק בכל מכללה וקורס בוורסיות שונות על שני אנשי המכירות של חברת הנעלה שנשלחים להודו לבדוק התכנות של חדירה לשוק הנעליים שם. שניהם חוזרים לארץ אחרי שסיירו בכל המדינה לאורכה ולרוחבה, הראשון חוזר מותש ומיואש, "אין סיכוי", הוא אומר בישיבת ההנהלה – "כולם שם הולכים בלי נעליים, אין לזה שוק בכלל..." ואילו השני, חוזר נרגש ונסער – "אתם לא מבינים!" הוא אומר, "לאף אחד שם אין נעליים! אתם לא מבינים כמה ביקוש יהיה.." אני תמיד מתחננת בפני בעלי עסקים שאני פוגשת, לא למהר לעשות את מה שכולם עושים לא בכל מה שקשור לשיווק ולא בכלל, ואני מודה שגם אני חוטאת לפעמים בלעשות עוד מאותו הדבר, אז אני שמה פה תזכורת לכולנו (ועל הדרך גם מזמינה אתכם להצטרף אליי, לעקוב ולפרגן) ללכת לפעמים דווקא ליבשות אחרות, לחפש זווית ראייה אחרת, והעיקר והעיקר לא לפחד להיות קול שונה וייחודי. בהצלחה (:

גם אני, כמו רבים אחרים, עברתי לגור ב.. זום. אני יכולה להגיד הרבה דברים על הזדמנויות ועל הקורונה והכל יהיה נכון, אני גם מודה שאני, כמו רבים אחרים, כמהה לפגישות בגובה העיניים, לחיבוקים, להרצאות הפרונטליות שבהם אפשר ממש לזוז מצד לצד ולפזר תנועות ידיים לכל עבר. אבל במקביל הצלחתי בכל זאת, לחשב מסלול מחדש, להתיידד איתה - לקצר בזכותה את משך פגישות הייעוץ האישיות, למקד ולהפוך אותן לתכליתיות יותר, וגם בהרצאות ובסדנאות לאט לאט אני מוצאת את מה שעובד טוב יותר. בחודשים האחרונים פרצה התוכנה לחיינו בצורה חסרת פרופורציות כמעט. היא אמנם קיימת כבר כמעט עשור, אבל רק פרוץ וירוס הקורונה הפך אותה לסנסציה עולמית כמו שהיא היום. ממשק נוח ופשוט יחד עם תוכנה יציבה שכמעט ולא עושה בעיות גרמו לכך שהיא הפכה להיות תוכנת שיחת הוידאו אשר רוב העולם עבר להשתמש בה כאילו היא הייתה כאן תמיד. אז זום. הוא גם נקודת מבט הכרחית (זום אין – זום אאוט אין – כמה זה חשוב לנו בעלי העסקים לאמץ נקודות מבט שונות). וגם כלי עבודה שכל העולם ואחותו כבר מכירים ומי שלא... אנא מכם. שלומי אדלשטיין מחברת "חינוכולוגיה" (הוא אשף ותיק בזום על הפיצ'רים השונים שלו, ובמיומנויות למידה והדרכה ואני ממליצה מאד לעקוב אחריו ולהעזר בשרותים שלו) לאתר של שלומי לפייסבוק של שלומי שלומי ואני, הכנו עבורכם כמה טיפים לעבודה מוצלחת יותר עם הכלי הזה: 1. הכירו את התוכנה, על הפיצ'רים השונים שיש בה ועל האופציות שהיא מאפשרת. זה נכון שיש אפשרויות בסיסיות, אבל ישנן גם אפשרויות מתקדמות יותר שיהפכו את השימוש ב'זום' למדויק יותר (לא רק למנויים, אבל כמובן שבעלי מנוי נהנים יותר – כמו למשל הפילטר השובב בתמונה). 2. הקפידו לעלות 10 דקות לפחות לפני הזמן לפגישה שקבעתם בעצמכם, ו-5 דקות לפני פגישה שנקבעה עבורכם. כששלומי היה בשליחות מטעם הסוכנות היהודית אחד הדברים הראשונים שהוא למד זה ש"להגיע לפגישה 5 דק' לפני זה להגיע בזמן, להגיע בזמן זה לאחר ולהגיע 5 דק' אחרי אין טעם לפגישה". גם ב'זום' חשוב להגיע בזמן, לבדוק שכל האפשרויות קיימות, שהאינטרנט תקין, המיקרופון והמצלמה עובדים ושהכל מתקתק ומזמזם כמו שהוא אמור. 3. כאשר אתן ואתם לא מדברים ומדברות - שימו את המיקרופון על השתק. הרבה פעמים יש רעשי רקע שיכולים להפריע לשיחה והרבה יותר מקצועי להיות ב'השתק'. המהדרין – יקבעו מראש את הפגישה כאשר המשתמשים שנכנסים אוטומטית נמצאים על השתק, זה מקל מאד על ההתעסקות עם מאחרים ומאותגרים טכנולוגית. 4. אם יש לך אפשרות - כדאי למנות Co-Host לשיחה. כך תהיה לך עזרה אם השתקה של מי שלא ב'השתק', חלוקה לחדרים, לשתף דברים שונים, סקרים וגם.. קרקע רכה במקרה של נפילת מתח מקומית אצלכם (השיחה לא נקטעת ואתם חוזרים מהר לעניינים). 5. חשוב מאוד לאפיין מה הם הצרכים שיש לך מהשיחה / סדנא / הרצאה ולשאול האם ה'זום' עונה עליהם והאם אתם יודעים לתפעל את הכל בצורה מיטבית (אפשר ורצוי לפנות להדרכה וגם להתעדכן בחידושים שמתעדכנים כל הזמן) 6. זכרו – כמוכם – גם ה"אורחים" שלכם, נמצאים רוב היום מול המסך, זה מעייף, זה מתיש ויש לזה אפילו כמה וכמה אספקטים בריאותיים, לכן הקפידו להתרענן בעצמכם ואפילו לייצר הזדמנות הפעלתית עבור האורחים שלכם (מתיחות, משחק, הפסקה, אפשרות לכבות מידי פעם את המצלמה ועוד). 7. מרצים? מנחים? פגישה חשובה וגורלית במיוחד? נסו להעביר את האירוע בעמידה, האנרגיות שונות, שפת הגוף שונה, והתוצאות – מובטחות. 8. משחקים בזום – אל תפחדו להתחיל את הפגישה במשחק קצר. (קבוצה גדולה ניתן ורצוי לחלק לחדרים נפרדים), ככה תוכלו בכל זאת לשבור את הקרח ולאפשר יותר שיתוף פעולה של המשתתפים. 9. שימו לב שהפלטפורמה, בניגוד לדיון פרונטלי, מגבילה ומעקרת את השיח למשתתף אחד בכל פעם עודדו את יתר המשתתפים להגיב, ולהתערב בצ'אט, אחרת משך ההמתנה יכול לייאש ולהשכיח מהם את הנקודה שרצו להעביר. 10. התוכנה מאפשרת לנו לעשות זום אאוט על הדרך שבה אנחנו מנהלים דיונים, על תרבות הדיבור והשיח, על הזמן שאנחנו מקדישים לרעיון מסוים ועל הזמן שאותו אנחנו מבקשים לעצמנו כמשתתפים על חשבון זמנם של אחרים, גם כאן, כמו בכל דבר, טמונה ההזדמנות לשקף את זה למשתתפים ולעבוד דרך המגבלות בדיוק על זה.. להגיע מוכנים יותר לקראת דיונים, להתחשב בסובבים אותנו, לחשוב שוב על מה שאנחנו רוצים להגיד, לתמצת. יש לכם טיפים משלכם? תובנות? רעיונות חשובים שכולנו יכולים ללמוד מהם על זום או בכלל? אשמח לשמוע מכם. אם תרצו קובץ של מתודות ומשחקים שאפשר בכל זאת לעשות בזום לקבוצה, דברו איתי ואשלח לכם בשמחה גדולה.

וואי! איזו שנה! בשבת האחרונה ניצלנו את רגעי החירות החלקית שעוד נותרו לנו והלכנו לקטוף רימונים ופטל. השיטה מוכרת ופשוטה מאד- משלמים בכניסה ואז פשוט קוטפים, מה שאוכלים בשטח - אוכלים. את היתר מכניסים לשק מקומי בתשלום נפרד ולוקחים הביתה. נכנסתי לחלקה, משוטטת בין העצים, העמוסים בפירות ורדרדים, מושיטה יד לקטוף אחד ואז קולטת ממש לידו אחד הרבה יותר יפה.. רגע. מעליו יש אחד יותר גדול.. או! בעץ השני נראה שהפירות ורודים יותר! ממהרת לעץ השני.. רגע... וואי... ככה העברתי כמעט שעה, בחיפוש אחר הרימון המושלם.. ואז זה היכה בי! לא הרימון. התובנה. בחיים, כמו בקטיף, אני מלווה לא מעט אנשים, שמחפשים את המושלם, שמחכים עוד קצת בשביל לצאת לשוק. רק שהלוגו יהיה מוכן, ואז הדף, ואז האתר, שהמיתוג של מוצר, שכל הפוסטים ייכתבו, שתוכנית העבודה, האסטרטגיה השיווקית, עוד קורס.. עוד תעודה.. רק עוד רגע, רק עוד שבוע.. ואז... בזמן שהם מחכים שהכל יעבוד, הם גוללים את הפייסבוק ונעצבים אל ליבם, כי כולם כבר המציאו הכל / עשו הכל / לכולם הכל עובד... כולם, כאלה מוצלחים.. חוץ מהם. וואי. זה ככה כבר שנים, אבל השנה זה בלט יותר מתמיד. רגעי המשבר המטלטלים יצרו חיץ כאילו נורא מובהק בין מי שחיוני למי שלא, בין מי שעוצר לחשב מסלול מחדש, לאלו שלא רואים בעיניים, בין מי שצריך לבודד אותו ברגע אחד מהכל למי שהמשיכו לחיות את החיים כאילו כלום. אתמול זכיתי לחגוג יום הולדת 35, אז איך את חוגגת? נשאלתי שוב ושוב. זכיתי לראות זריחה עם החבר הכי טוב שלי, בעודו גורר אותי ברחבי העיר.. או כמו שהוא קורא לזה ״ספורט״, ואז נפרדתי משני ילדים עצמאיים בטירוף, ועמדתי 8 שעות מול חבורת שוטרים, שביום יום שלהם בוחנים מראות קשים בזירות מורכבות, סיון הנדירה לקחה את הבן שלי מהגן במחווה של אמהות עייפות, וככה חיכתה לי עוגה מרגשת, נרות וזיקוק עם שוט של ואן גוך, במקום הכי לא צפוי. לקינוח היה שוב מקצה שיפורים של הבוקר ואננס בין הכביסות.. בין לבין מבול של טלפונים והודעות שהצחיקו וריגשו אותי, והשאירו אותי בהוקרת תודה ענקית. אני אוהבת את העבודה שלי, את השגרה שלי, את האנשים שמקיפים אותי, אננס ואת הררי הכביסות. לא תמיד זה היה ככה, כן מעורב בזה המון מזל, אבל גם הרבה מאד עבודה קשה ונכונה ובעיקר - התמדה.. גם כשהכל אצל כולם נראה מושלם - התמדה. גם כשמסביב הכל היה נראה לי חסר סיכוי – התמדה. מבחינה מסוימת ומשונה זאת בלי ספק השנה הטובה ביותר שהייתה לי, זאת לא הקורונה שעשתה לי טוב, זאת הדרך הארוכה שעשיתי עד לשנה הזאת, לתובנות האלה, לתחושה שעשיתי משהו, למעגלי החברות האלה שזכיתי להיות חלק מהם. נכון, הייתה לי תוכנית עבודה מאד ברורה ל-2020, היו לי יעדים ברורים וידעתי בדיוק איך להשיג אותם, אבל החיים עצמם היו. ובחיים עצמם - החוכמה היא להרשות לעצמי לא להיות מושלמת ולא לנהל חיים מושלמים, אלא לכעוס, ולהשבר, ולבכות, ולקום שוב ולחשב מסלול מחדש. זאת הייתה יכולה להיות בלי בעיה בכלל אחת השנים הנוראיות, במקום זה הרווחתי חברי אמת חדשים, שלא היו לי קודם, ניסיון פסיכי בתהליכים מורכבים, מסגרת משפחתית אחרת ממה שהורגלנו בה, דיוק מוחלט של עצמי, וגם.. אורח חיים בריא יותר, שאנחנו לומדים לסגל לעצמנו. אז מה השורה התחתונה - וואי החיים נותנים לך רימון, תעשי ממנו רימונדה, אין מושלם, אבל גם אין מקום לחוסר אונים. יש תפיסת מציאות וגמישות מחשבתית, אפשר וצריך להתאמן עליה, היא נכונה לעסקים, אבל יותר מזה לבני אדם. העולם משתנה לנגד עינינו, אל תתנו להזדמנות ללמוד ממשבר לחמוק מכם. שתהיה לכולנו שנה טובה, מלאה כרימון בהזדמנויות, באפשרויות, בשמחה, באנשים היקרים לנו בבריאות, בהתמדה ובגמישות מחשבתית.

ה' נמצא בפרטים הקטנים יש לי מורה נהדרת לעסקים (ולא רק), היא בת תשע וחצי, ויש לה זווית ראייה שיש לממש מעט אנשים. מצד אחד היא לא רואה כלום. העולם חולף לה כאילו מחלון של רכבת דוהרת באירופה, מצד שני היא לא מפספסת שום דבר, שום פרט, אפילו הקטן ביותר לא נעלם מעיניה. התכוונתי לכתוב באות ה' על השקעות, רציתי להזכיר לכם את מחר, ואת היום שאחריו, ואת זה שבוא יבוא, רציתי להזכיר לכם לפתח מוצרים, שיוכלו להחליף אתכם בהעדרכם, מפאת מחלה, פנסיה או סתם נסיעה לתאילנד. רציתי להזכיר לכם להשקיע בפנסיה, ובקרן השתלמות, שיש לה גם הטבה במס וגם ערך אמיתי בחסכון ליום גשום. רציתי לדבר על ההשקעה בעצמכם, על כמה היא חשובה, שלא נאמר קריטית, בין אם מדובר ביזם בודד ובין אם במנכ"לית, ההשקעה במשאב האנושי שאתם היא חלק גדול מההצלחה, כן, לפעמים כשאת עושה טיים אאוט והולכת לים את משקיעה בעסק שלך הרבה יותר מעוד יום שאת מזיזה בו דפים במשרד! רציתי לשלוח אתכם לראות את הסרט "המייסד". סרט חובה לכל יזם ויזמת וגם לכל מי שאוהב המבורגרים, היסטוריה ותככים, ולמה המייסד דווקא? כי שם אומרים בקול את מה שצריך היה ללמד בכל בית של עצמאים בישראל, לפני הקורונה ובטח שבטח אחריה - לא לשים את כל ההמבורגרים בסל אחד! אז רציתי. אבל אז באה המורה שלי, התיישבה מולי עם ארגז גדול של לגו ובנתה חדר כושר מלגו לאנשי לגו קטנים, על כל הפרטים שלו. תראי, היא אמרה בגאווה, יש פה נייר טואלט מלגו בשירותים, ומנורה, ומקום לסבון ושמפו וגם לבקבוקי המים של אנשי הלגו הקטנים שבאים להתאמן. ישבתי מולה בהשתאות, ונזכרתי במאמר ישן שקראתי בעיתון של שבת, כשהייתי בת שבע בערך, או אם תרצו הצעד הראשון שלי בעולם הארגוני, הוא חרוט לי היום בדיוק כמו אז ואני מביאה את התמצית שלו בפניכם. מתי אתה יודע שעסק עומד להיסגר? שאל כותב המאמר אי שם בשנות התשעים העליזות. כשחסרה לו נורת ניאון בשלט (אמרתי, שנות התשעים, נורות ניאון בירוק, אדום, צהוב וכחול מעל כמעט כל חנות שניה היו שיא האופנה, אל תשפטו). כשאתה נוסע בכביש ורואה את הנורה כבויה, אתה מבין, שגם האיש שתחתיה קצת כבוי, הוא הרי רואה בדיוק כמוך את השלט שלו, הוא רואה אותו כשהוא יוצא, וכשהוא סוגר והוא נוסע, כבוי כמו השלט, חזרה הביתה, ואז לאט לאט הדלת קצת חורקת והוא מושך בכתפיים, ויש סימן על הקיר, והמחסן מתמלא בארגזים שאף אחד לא מסדר, ויום אחד נמאס לו, והוא לא יכול יותר, והוא סוגר. כמעט שלושים שנה עברו מאז שקראתי את המאמר ההוא, האיש שכתב אותו נהיה חבר כנסת, ואני מזה שנים נוסעת בכבישים ומחפשת נורות כבויות. היום אני יודעת למצוא סימנים אחרים, אני יודעת שאלוהים נמצא כנראה בפרטים הקטנים, אבל גם ההצלחה נמצאת שם, באותם הפרטים בדיוק. עשו סיבוב (פיזי או וירטואלי) בעסק שלכם, בקרו בנכסים הדיגטליים, בכרטיסי הביקור, הכנסו לחנות כאילו מעולם לא ראיתם אותה קודם, חפשו את תלתלי האבק, את הסימנים על הקיר, בחנו מרחוק את השילוט שלכם, הכנסו לתאי השירותים של העסק, למפיץ הריח, לאנרגיות שעוטפות את משרד הביתי שלכם, חפשו בכל מקום את נורות הניאון הכבויות. אני יודעת, זה לא זמן לבזבוזים, אבל זה כן בהחלט, זמן להשקעות, סגירה של עסק או כשלון שלו הם לא גזירת גורל, זה לא איזה משב של מזל רע, ברוב המקרים זו גסיסה איטית וחוסר רצון להשקיע, השקיעו בפרטים הקטנים, לא רק בשביל הלקוחות שלכם, קודם כל בשבילכם..

דיוק אחד הדברים הראשונים שאני עושה, בלי קשר לגודל הארגון שאתו אני עובדת, הוא לבחור יחד אתם המילים הנכונות, המדויקות. יחד אנחנו יושבים, כותבים את כל החלומות על לוח, על המחשב, או על דף נייר פשוט, תקראו לזה חזון, יעדים, אשליות, רצונות, לא ממש משנה לי, העיקר לכתוב.. אני שואלת מה חשוב להם שיקרה שם, על מה הם חולמים, מי הלקוחות שהם מבקשים לעצמם, מה הערך המוסף שהם נותנים להם, אנחנו משרבטים תשובות, בוררים אותן, בוחרים מילים. תהליך הדיוק הזה יכול לקחת נצח, לפעמים הרבה יותר ממה שחשבנו בהתחלה. ערכים יורדים ועולים בסולם, חלומות נגנזים ונרקמים מחדש, שעונים מתקתקים דוחקים בנו להתקדם אבל הוא בעייני, על כל דקדוקיו, ראשיתה של הצלחה. הוא חיוני גם לעסקים שקיימים כבר שנים, וגם למי שזה עתה עושה את צעדיו הראשונים בעולם העסקי. והוא בעצם מאגד בתוכו את הזהות העסקית של האדם / הארגון. כשיש לנו משפט כזה מזוקק אפשר להתחיל לעבוד על תוכנית של ממש, לתת לדבר הזה לקרום עור וגידים של מעשים, של פעולות יומיומיות שיאפשרו למהות הזאת לבוא לידי ביטוי. אז איך עושים את זה? קודם כל מפנים לזה זמן, ומייצרים את האווירה הנכונה. שבו לבד, או עם האנשים הרלוונטיים (עצמאיים – עצה שלי - שבו עם יועצת עסקית או קבוצת מיקוד של אנשים שאתם מעריכים - תרוויחו הרבה יותר מאשר בעבודה לבד) סגרו את הדלת והקפידו לכתוב על דף כל מה שעולה לכם לראש כמענה לשאלות הבאות: מי אנחנו? מה המוצר / השירות שלנו? מה המהות של המוצר / השירות שלנו? מה הערך שהשירות / המוצר שלנו נותן כיום? מה הערך שהיינו רוצים להביא? מה חשוב לנו שאנשים ירגישו כשהם יכירו את המותג שלנו? מה חשוב לנו שאנשים יחשבו כשהם ישמעו עלינו? מה חשוב לנו שיגידו עלינו מאחורי הגב? מה חשוב לנו שהעובדים שלנו ירגישו במסגרת העבודה אצלנו? מה ההבדל בינינו לבים המתחרים שלנו? מה הלקוחות שלנו צריכים? אלה רק שאלות בסיסיות, אפשר ורצוי לשאול עוד ועוד שאלות. אחרי שכל אחד ענה אצלו, פותחים כל שאלה לדיון משותף. המטרה היא לעורר את עצמנו ואת האנשים שאיתנו לחשיבה על הפרטים הקטנים, לוויכוח בריא, למהותן של מילים, למהותה של מהות. כתבו מילים ונקודות מחלוקת שעולות במהלך הדיון, גם אם לא הסכמתם עליהן (הן עוד עשויות לצוץ בהמשך). קבעו מפגש נוסף ואספו את כל החומרים (בדרך כלל הם נוטים להיעלם בין המפגשים), לא פעם הכל נראה אחרת בחלוף זמן, פתאום רואים את הדברים כשהם קורים בפועל ומצליחים להביא ערך אחר לשולחן הדיונים. יכולה לשתף אתכם, שאצלי תהליך הדיוק הוליד את המשפט "פשוט לעבוד אחרת.". גלגלתי וזיקקתי אותו יחד עם אנשים טובים שמבינים במילים, באנשים, בתהליכים, ומכירים אותי מספיק טוב כדי להגיד לי את האמת בפרצוף. אני אוהבת את המשפט הזה, הוא מדויק לי עד לרמת הנקודה, והוא מאפשר לי לשאול את עצמי, בתחילתה ובסיומה של כל הרצאה או סדנא, ובטח ובטח בכל תהליך שאני עושה – האם פעלתי לאורו ומה אני צריכה לעשות כדי להיות יותר מדוייקת בפעם הבאה. עכשיו, כשהעולם בחוץ משתנה, זה זמן מעולה, לזקק ולדייק מחדש את המהות שבשבילה יצאנו לדרך, אל תוותרו על ההזדמנות הזאת, אל תחכו לשגרה, פשוט תמציאו את עצמכם מחדש.

גבייה מה זה השטויות האלה גבייה?! מה את בכלל כותבת על זה פוסט, גבייה זה א' ב' של כל עסק לא זה דווקא ג'. וזה לא שטויות, זאת נקודה כואבת. בגלל הקורונה? לא. בגלל האנושות. לפני לא מעט שנים ישבתי עם מנכ"ל חביב באחת מפגישות האבחון הראשונות. ישבנו יחד על פלטי המערכת, שהציגו סכום לא קטן של חובות של לקוחות, שנפרש על חודשים ואפילו שנים אחורה. השירות כבר ניתן ממזמן, והתשלום – התעכב. הייתי אז ממש בתחילת דרכי המקצועית והזדעזעתי - איך זה יכול להיות?! שאלתי אותו. מה זאת אומרת? הוא ענה באנחה כבדה. ככה זה. כולם משלמים בשוטף + אף פעם, אם לא נעבוד ככה, לא יהיה לנו עם מי לעבוד. בימים שחלפו שוב ושוב חזרתי אל המערכת, שוב ושוב סיננתי סכומים, לקוחות, תאריכים, שוב ושוב גיליתי את מה שגיליתי במרוצת השנים בכל פעם מחדש – גבייה היא עניין רציני שאיכשהו עסקים רבים נוטים לוותר על ההתעסקות בו ולמשוך כתפיים, להתנהל ולא לנהל. על פניו החלק של הגבייה הוא ה-חלק שלכבודו הקמנו את העסק שלנו. בעצם, מה יותר מהנה מלספור את הכסף שהרווחנו בדם יזע ודמעות? מה יותר משמח מלקבל תגמול על העבודה שהשקענו? וזה כאילו אמור לקרות מעצמו – פשוט מאד – אתה נותן שירות, אתה מקבל כסף, בגדול - מה יש להתעסק בזה? התעסקות בגבייה, תחקור שלה ובעיקר ניהול שלה – יכול לתת לנו שיקוף חשוב על תהליכים שמתרחשים בחברה שאינם נוגעים רק למצב התזרימי שלה. אז איך מנהלים גבייה? קודם כל בשביל להבין דבר או שניים על מצבנו נבדוק את מדד ימי אשראי הלקוחות – או במילים אחרות המרחק בין היום שבו נרשמה העסקה ובין יום התשלום. איך עושים את זה? מפיקים פעם ברבעון או בסוף השנה (והכי כדאי גם וגם כדי לקבל נתון מדויק ומהימן יותר) את כל הדוחות הרלוונטיים (לקוחות חייבים מול כל החשבונות שיצאו – אלה ששולמו ואלה שלא) לוקחים את הסכום שאותו חייבים הלקוחות החייבים ברגע נתון, ומחלקים בסה"כ ההכנסות הפוטנציאליות (חשבונות עסקה) באותה השנה / רבעון (שימו לב למע"מ בשני המקרים), את התוצאה כופלים במספר הימים הנבדקים (365 לשנה או 90 לרבעון) ומגיעים לתוצאה שהיא – מספר ימי אשראי הלקוחות. מה ייחשב לנתון טוב? תלוי מאד באיזה ענף ומי הלקוחות שלכם ומה הם תנאי התשלום בשוק, בכל מקרה השאיפה תהיה לצמצם ולהקטין את מספר ימי האשראי, ככל האפשר (ובטח שלא להסכים לשוטף + אף פעם). עלייה משמעותית בימי אשראי לקוחות יכולה למשל להעיד על התהליכים הבאים: קושי של הלקוחות שלנו לשלם ולאותת לנו על פילוח לא נכון של קהל היעד או כאזהרה לענף או לקוח שנקלע לקשיים. שביעות רצון נמוכה של הלקוחות ממוצר או שירות – מייצרת משא ומתן מתמשך בשלב החשבון או פיצוי מוסכם בתנאי תשלום נוחים יותר מלכתחילה. פיתיון של הלקוחות על ידי דחיית מועד התשלום מבלי להבין את המשמעויות של דחיית התשלום עבור העסק שלכם. צוואר בקבוק לא מזוהה – איפשהו ברצף ההתנהלות החשבונאית מול הלקוח, יש לכם פער שצריך לעצור ולבדוק – לרוב נמצא את הפער באחד משני הקצוות – התחלה (תיאום ציפיות מול הלקוח) או בסוף (מסירה וגבייה). ברור שככל שהתזרים מהלקוחות מגיע מהר יותר, כך החברה יכולה לשלם בקלות רבה יותר לספקים ולעובדים, ולהשקיע בקידום העסק. כשימי הלקוחות עולים באופן מהיר תאלץ החברה להשתמש בהון עצמי או באשראי, בכדי לממן את ההוצאות השוטפות, ומצבה הפיננסי והעסקי יהיה פגיע יותר. אז מה עושים? מתחילים לנהל. בין אם אתם ארגון גדול עם הנהלת חשבונות מסודרת, או ארגון של אדם מוכשר אחד: החליטו על מועד שבועי קבוע לניהול הגבייה, ומועד רבעוני לקביעת מדד ימי האשראי, שתפו את האנשים הרלוונטיים והקדישו לזה זמן. החליטו על יעדים רצויים וצרו מודל שמאפשר ללקוחות שלכם ולכם לעמוד ביעדים שנקבעו. עבדו עם כלים נוחים ויעילים באופן שיאפשר לכם ביצוע מיטבי של הגבייה תזכורות לגבי מועדי התשלום, מעקב אחרי התוצאות והפקת דוחות מסודרים. והכי חשוב – תהיו עם היד על הדופק ואל תתנו לדברים לחמוק מכם.

בנק אני לא זוכרת מי היה שר החינוך בתקופתי, אבל הוא בטח לא היה בנט, כי אני למשל עשיתי 3 יחידות במתמטיקה. וגם זה.. בקושי. מה זה בקושי? בשתי המתכונות הראשונות נכשלתי כישלון חרוץ, עד כדי כך הוא היה חרוץ שהמורה האדיבה, שאפילו את שמה הדחקתי, הגישה אותי למתכונת חריגה, שלישית במספר. אבל בבקשה, היא הפצירה בי, הפעם תבואי מוכנה.. באתי כל כל מוכנה, עד כדי כך מוכנה שמיד עם כניסתי לבחינה, הבנתי ששכחתי אלמנט קריטי להצלחה במבחן - מחשבון. חוסר הזמן אילץ אותי להתמודד עם השאלות ואשכרה לחשוב. וכך קרה שעברתי את המתכונת ואחריה גם את הבגרות על חודה של נקודה ועם שתי תובנות חשובות: הראשונה היא שטריגונוס וקוסינוס וכמובן פאי נשמעים כמו האוכל של סבתא שלי. והשנייה היא שבבית הספר לא מלמדים את ה- דברים ה- חשובים. כמו למשל - גבייה, ניהול תזרים ותקציב, או משא ומתן עם הבנק שלך. אז הנה החלק הבנקאי, שכל בעל עסק בלי קשר לגודל הארגון ומהותו צריך לדעת. זה הבסיס של הבסיס, אבל מניסיוני, זה החלק שרבים מאיתנו משום מה מוותרים עליו. נתחיל דווקא מהסוף- חשבון בנק נפרד לעסק הוא קריטי בעייני. , למה? טוב ששאלתם. חשבון בנק נפרד מאפשר מעקב נוח וקל יותר על ההוצאות וההכנסות, יצירת תזרים (כבר מסבירה) שקוף ואמיתי, העברת משכורת בצורה רציפה, והכי חשוב - התייחסות לעסק שלכם בצורה רצינית יותר ולא כתחביב. אז מה עושים? בודקים אלו תנאים מצפים לכם בכל אחד מהבנקים, מנהלים משא ומתן על התנאים ויוצאים לדרך. עסקים קטנים ממש לא חייבים לנהל חשבון ״עסקי״ כהלכתו, יש בבנקים הקטנים מין שלב ביניים כזה, בעלויות תפעול נמוכות יחסית ששווה לבדוק. עכשיו, כשיש חשבון בנק, כרטיס אשראי ופנקס צ׳קים של העסק, עשו את הצעד המתבקש הבא: ניהול תקציב נייצר מראש מסגרת תקציב מסודרת, ניקח בחשבון את חומרי הגלם, התקורות, ההשקעות שכבר עשינו, ההשקעות שאנחנו עתידים לעשות, המשכורת שנרצה למשוך, עלויות העובדים, השיווק, בלתמי״ם ועוד.. ונכנס את הכל למסגרת תקציב מסודרת בחלוקה שנתית וחודשית. אני ממליצה לחזור מידי חודש בחודשו לטבלה ולהשוות את הרצוי מול המצוי, לצמצם פערים או לשנות את היעדים שהצבתם אבל בכל מקרה להיות עם היד על הדופק. על סמך ניהול התקציב נבנה טבלה נוספת - תזרים. התזרים חייב להיות תואם לחשבון הבנק שלנו, כל פעולה שנעשתה בחשבון צריכה להיות מתועדת בתזרים (אקסל הכי פשוט אמור לעשות את העבודה), אבל להבדיל מחשבון הבנק שלנו, מטרת התזרים היא לצפות אירועים עתידיים, כלומר, היא מכילה את כל ההוצאות הצפויות הנגזרות מהתקציב ומשינויים צפויים שעשיתם בו, לצד הכנסות צפויות מלקוחות. עשו לעצמכם הרגל, בחרו יום בשבוע שבו אתם עוקבים ומעדכנים את התזרים. כיצד תדעו שהעסק במצב טוב יחסית ? יש לכם שלושה חודשים שקטים לפחות מבחינה תזרימית גם אם אין הכנסות חדשות ויש רק הוצאות (כן, אני יודעת, קורונה וזה.. אבל תכלס זאת נוסחה קצת יותר ותיקה מהקורונה..) יש המון כלים, טובים יותר ופחות לניהול תקציב ותזרים, איך תדעו מה הכי טוב עבורכם? אם אתם יודעים שקוסינוס זה לא אוכל, לכו על המורכבים יותר עם נוסחאות מפונפנות, ותתי סעיפים, אם גם אתם כמוני, מתים לטעום טריגונוס חם, עזבו אתכם, לכו על הדגם הקלאסי (פשוט תגידו לי ואשלח לכם בשמחה). ואם הסתבכתם? תדעו שעם או בלי הבגרות במתמטיקה, השגתי אחלה ציונים בתואר השני בייעוץ ארגוני, והשקעתי לא מעט בלימודי תעודה, ככה שאפשר לסמוך עליי שבפגישה אחת, מקסימום שתיים, אעזור לכם לסדר את הטבלה, כדי שתוכלו לעשות זאת בעצמכם.. בהצלחה (:

אתר את הגלגול הראשון של האתר בנינו כמעט ברגע שהקמנו את העסק. הקים אותו האיש המקסים של אחת השותפות שלי דאז, שעשה עבודה מעולה ושם לנו בו כל מה ש"אנחנו" רצינו שיהיה שם. את הגלגול השני כבר עשיתי לבד, פגשתי איש מהמם שהבין דבר או שניים בוורדפרס ושאלתי אותו אם זה בסדר שהוא יעיף מבט על האתר שלי (wix) וכך היה, נוסף על אתר מתוק זכיתי בחבר מתוק ששם לי שם את כל מה שרציתי. כמה חודשים אחר כך פניתי לחברה מקסימה, שישבה איתי בבית קפה תל אביבי וחיברה אותי לגוגל אנליטיקס, כדי שאדע בדיוק מה האתר שלי עושה... ואז גיליתי שהוא לא כל כך עושה... או שיותר נכון יהיה להגיד שהוא יכול יותר, אבל זה כמובן תלוי בי. ואני, מה לי ולזה? ואז החלטתי להפסיק לבקש "טובות" ולפנות לאיש מקצוע, או נכון יותר אשת מקצוע, האחרונה שהקימה עבורי את האתרים (בינתיים כבר נהיו שניים..) לא עשתה מה שרציתי, ועד היום היא לא עושה את מה שאני רוצה. מידי פעם היא מקשיבה לי, בשאר הזמן היא עושה את מה שצריך, ומעדכנת אותי שזה בוצע. את שני האתרים הנוכחיים שלי הקמתי בלא מעט כסף, ועל שניהם אני משלמת תחזוקה חודשית, והסיפור הזה הוא לא זול, אבל הוא בטח מחזיר את עצמו ואת זה גם גוגל אומר לי, אבל גם ובעיקר חשבון הבנק. אז למה אני משתפת אתכם? הרבה מאד עסקים קטנים, לא רק עצמאיים ועצמאיות, חושבים במקרה הטוב שאתר זה כרטיס ביקור כזה שנמצא אי שם ברשת, שהוא צריך להיות יפה וזהו. הרבה, הרבה מידי בכלל לא מבינים מה אני רוצה מהם, יש להם דף בפייסבוק.. לא פעם אני מלווה יזם או יזמת שיש להם "אתר" כזה, שנבנה במיוחד עבורם אחרי שיחת טלמרקטינג שמוכרת להם אתר ב-80 ₪ לחודש, "זה נשמע מעט יחסית והחשיפה הגבוהה מובטחת" זה משהו שאני שומעת לא פעם... רובם הגדול (בדיוק כמוני בשנים הראשונות) לא יידעו לעולם למדוד ולנטר את מה שה"אתר, שלהם לא עשה... רבים מאיתנו שוכחים כמה כח יש לנכסים הדיגטליים שלנו. כמה הם יכולים לעבוד עבורנו ואיזה ערוץ שיווק נפלא הם עבורנו, עוד ערוץ למכירות של שירותים ומוצרים, להעלאת הערך, ליצירת קשר, למכירה של סדנאות והרצאות, למוצרים דיגיטליים, לקביעת תורים / פגישות, ובכלל, עוד פלטפורמה נהדרת לניהול הקשר עם הלקוחות הפוטנציאליים והקיימים שלנו... אז מה אני מציעה? הנה בקצרה. כמו כל דבר שחשוב לנו, - פנו למומחים, אני יכולה להמליץ על המומחית שלי, אבל אתם כמובן יכולים לעשות סקר שוק ולבדוק מחירים, תיק עבודות וכימיה. אפרופו תיק עבודות הציצו בעבודות שכבר נעשו על ידי בונה האתרים שאתם שוקלים לקחת. התרשמו מהקו המנחה ואפילו – צרו קשר עם בעל האתר ושאלו אותו לשביעות רצונו (אין חכם כבעל ניסיון) ולתוצאות של האתר. בקשו לקבל הצעת מחיר לתחזוקה שוטפת (עדכון תכנים, העלאת תמונות, שינוי של הדפים) – אם אתם פחות טכנולוגיים שווה שיהיה מי שיעשה את זה עבורכם. עדכון מתמיד של האתר מעלה את החשיפה שלכם ברשת וגם... משאיר אתכם מעודכנים בעייני הלקוחות שלכם ומאפשר לכם גמישות ויצירתיות בניהול העסק. עם הזמן מגלים מה עובד ומה לא ושווה לשנות בהתאם. וודאו שהמומחה שלכם מבין ב-SEO (קידום אורגני) ויודע לא רק לעשות עבורכם אתר יפה תואר, אלא, חשוב מזה - אתר שיודע לדבר בשפה אחת עם מנועי החיפוש, ומאפשר למי שרוצה את השירות שלכם, למצוא אתכם בקלות. עשו בדיקה וסקר המונים על הפלטפורמה הטובה לכם. שנים שאני שומעת כל מיני אגדות על Wix, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. הכי טוב, פשוט לשאול אנשים ולא רק לקרוא מאמרים (כמו זה) ולהתרשם מהם (למען הסר ספק, גם וורדפרס כנראה סבבה, ואני מניחה שגם פלטפורמות אחרות, הניסיון שלי ספציפית הוא עם Wix). השקיעו את הזמן בזה. בדיוק כמו בייעוץ עסקי – זה שמישהו משלם לי, לא אומר שהעסק שלו יצליח, המחוייבות שלו לתהליך היא זו שהופכת את החוויה כולה למוצלחת. ככה גם באתר, אל תצפו מבעל המקצוע "להרגיש" אתכם, הנגישו את עצמכם אליו, ספרו לו, ככל שתוכלו, על העסק, הכינו את כל התכנים והתמונות, סכמו יחד על לו"ז ואבני דרך, על סקיצות, עבדו בשיתוף פעולה. או במילים אחרות - אפשרו לו להרגיש את חווית הלקוח שהייתם רוצים שהוא ישדר עבורכם. בניתם אתר? מזל טוב – שלחו אותו לקבוצות מיקוד. תנו לעוד ועוד עיניים לשזוף את האתר שלכם, להאיר, להעיר ולכוון. אל תוותרו על החלק הזה, כי חוכמת ההמונים מוכיחה את עצמה לא פעם גם מול טובי המומחים. אם אין לכם תקציב, או אם בא לכם להכפיל נוכחות, לכו על GMB של גוגל, מיני סייט חינמי, שעושה עבודה לא רעה וקל מאד לתפעול. הוא לא מחליף את כל האופציות שאתר טוב יכול לתת, אבל הוא בטח יותר טוב מכלום... נדמה לי שזהו, אם יש לכם עוד טיפים, דברו איתי, תמיד שמחה לשמוע, בינתיים, כשאתם כאן, תחוו את דעתכם, תקראו עוד קצת מאמרים, עזרו לגוגל להבין שיש לי אתר ששווה לקדם אותו.